יום חמישי, 1 בדצמבר 2016

הכוכבים של ה.שטרן - PEARLS OF GENESIS - H.Stern

הקולקציה החדשה של ה.שטרן : PEARLS OF GENESIS הוצגה לנו בקומה ה-38
של מגדל מאייר, שנמצא בשדרות רוטשילד בתל אביב. כבר הרבה שנים שקו הרקיע של 
תל אביב הולך וגובה, מתרחק מאד מהעיר הלבנה עם הגינות הקטנות, כפי שהיתה
בשנותיה הראשונות. אני אוהבת את תל אביב.
 אני אוהבת את שנותיה הראשונו ואת בתיה הראשונים שנבנו באופן אקלקטי
(אוסף של סגנונות באותו מבנה).זה סגנון מעט קיטשי  ויוצא דופן בתרבות האדריכלית
 הארופאית בעיקר (בית הפגודה למשל) ונראה לי שרבים מהאדריכלים שהגיעו לכאן 
ראו בנו את סוף העולם, מקום בו ניתן לבנות ככל העולה על דעתם. 
השינוי בסגנון הבניה קרה בין שתי מלחמות העולם, כשהתפתח סגנון הבאוהאוס - 
הסגנון הנקי והפונקציונלי, שהיה שונה בתכלית מהסגנון האקלקטי.
 אחד מהסגנונות שהתפתח בבאוהאוס היה סגנון הבניה הבין לאומי, 
סגנון שאדריכלי תל אביב הרבו לבנות בו (4000 בתים), וב-2003 הכריזה
 אונסקו על אזורי העיר הלבנה בתל אביב כאתר למורשת בינלאומית.
מאז תל אביב נבנית ללא הפסקה, בניניה מתחדשים, בניני באוהאוס ישנים
משוחזרים וקבלנים מקבלים אחזוי בנייה לגובה. כך נבנה בתחילת שדרות רוטשילד 
הבניין בו התארחנו, הבניין שהאדריכל שלו הוא מחשובי האדריכלים היום, 
ריצ'ארד מאייר. 
קו הרקיע של תל אביב מיגנט את כולנו. היה לי קשה להפסיק לצלם אותו.
בקומה 38, היינו רחוקים מאד מהאדמה וקרובים הרבה יותר לשמים. 
השמיים הם אלה שנתנו את ההשראה לקולקציה הנהדרת והחדשה של ה.שטרן.
פנינים וכוכבים זוהרים. זו קולקצייה שמשלימה את GENESIS, שהיא קולקציית
 המורשת של ה.שטרן, וזו חזרה לשורשי המותג.
* שטרן - כוכב בגרמנית ועל השקת הקולקציה של GENESIS כתבתי 
כאן .
השקת התכשיטים נערכה כמסיבה עליזה עם תלבושות של שנות העשרים,
הסגנון שידוע כ- Great Gatsby, ומי שלא ראה את הסרט הנפלא באותו השם,
הסרט עם התלבושות הנפלאות של אותה התקופה, אני ממליצה עליו ביותר!
אני לבשתי שמלת וינטג', שעיצבה מעצבת ניו יורקית והזמנתי אותה ממנה לפני
מספר שנים. יצאנו להצטלם במרפסת הנהדרת של הדירה:

הקולקציה בצילומים (צילום: דיויד וילס):
מעט על הקולקציה החדשה: 
"בקולקציית Genesis  of Pearls הפנינים האורגניות- 
סמל לנשיות וטוהר-מייצגות גופים  כדוריים שמימיים, היוצרים ניגוד עדין לכוכב 
הויקטוריאני של ה.שטרן המשופע בצורות גאומטריות נועזות, עשוי זהב אצילי ויהלומי קוניאק
 השימוש בגוון החם של זהב צהוב ברבים מהתכשיטים מעמיק את המראה הניגודי המעניין
 הפנינים יוצרות את האיזון המושלם בין הנועזות ליופי הקלאסי שבתכשיטים."
המסיבה הסתיימה וחזרנו הביתה. הורדתי את השימלה היפה שלי, וצילמתי אותה 
למזכרת:

הקולקצייה החדשה נמצאת בחנויות ה.שטרן.
לרגל השקת הקולקציה יינתנו הטבות מיוחדות לקונים בסניפים השונים.
* קישור לדף הפייסבוק של ה.שטרן בפייסבוק:
* מוזמנים לעקוב אחרי באנסטגרם:
My Instagram

יום חמישי, 17 בנובמבר 2016

הסדרה 'סיפורי בדים' - האופנה הישראלית מאחורי הקלעים

'סיפורי בדים': גיבורי הסידרה מימין לשמאל: טובלה ובתה נעמה חסין,לארה רוסנובסקי,
מוטי רייף, דורין פרנקפורט והד מיינר, צילום: יח"צ

אני לובשת אופנה ישראלית: שימלה של אנדי ואיירין, תיק של מדוזה 
ושרשרת של אילן אורבך (צילמה בשימחת נעורים: לולה גוליק המקסימה)

שבוע שעבר נערכה השקת הסידרה התעודית החדשה 'סיפורי בדים', במוזיאון ישראל. 
אושיות אופנה רבות הגיעו לחוות את הרגעים בהם מצולמים ומתועדים גיבורי הסידרה, 
מאחורי הקלעים של שבוע האופנה הישראלי.
הסדרה בת ששת הפרקים עוקבת אחרי המעצבים, אחרי עבודתו של מוטי רייף
 (והעוזרת הצמודה שלו - דניאלה בסל), משלבת קטעים דקומנטרים רבים והופעות אורח 
של אנשי מפתח בתעשיית האופנה. מופיעים בה מעצבים שונים, עיתונאים, יועצי תקשורת,
 צלמים ודוגמנים. כולם מראים שכלפי חוץ תעשיית האופנה נראית זוהרת, נוצצת 
ומלאת רגעים שמחים: קטלוגים, פרסומות ותצוגות אופנה. 
אולם מאחורי הקלעים, ברגע שהתעשייה נחשפת, המאבקים עולים על פני השטח,
ומתברר שהמציאות מורכבת ויש בה השרדות לא קלה, קשיים כלכליים 
וחיי יום יום כמו של כולם, מאד לא נוצצים. יש בעיות בהשגת חומרי גלם, היבוא
מאד יקר. כמעט כל תעשיית המתפרות נסגרה ועברה למקומות נחשלים בעולם, בהם
תנאי העבודה קשים. התחרות עם הרשתות הגדולות קשה מאד, והלקוחות מתקשים
 לעמוד בתמחור הישראלי.
במשך שנתיים חקרה הבמאית המוערכת עידית אברהמי אחר המעצבים, גיבורי הסידרה
ואחרי מוטי רייף, המפיק והייזם של שבוע האופנה הישראלי. עידית בחנה ועקבה אחרי
ההתרחשויות מאחורי הקלעים של עולמם של הגיבורים, עולם שהמכנה המשותף שלו
הוא אופנה ישראלית, עולם של עבודה קשה, לעיתים סזיפית על יצירת החלום שלך
ועל הגשמתו. המאבקים קשים ומשותפים לכולם - מיקום התצוגה - בקניון ההולך 
ונבנה של חברת גינדי, מימוש החזון ששם יתרחש שבוע האופנה, שבזמן יצירת
 הסידרה נראה כבלתי אפשרי. פגיעות הטרור במקומות שונים בארץ, דבר שגורם
לכך שדמויות אופנתיות חשובות לא מוכנות להגיע לארץ וכן מסביר מדוע
 ישראל היא לא המקום הכי אטרקטיבי לבילוי בו.
הסדרה מראה את העבודה הקשה של המעצבים עצמם, הצגת הנקודה, 
הבעייתית מבחינת המעצבים, של העברת פריטים בקונסיגנציה לחנויות
 (קונסיגנציה = השאלת הפריטים לחנויות, אי תשלום על כך למעצבים, אלא אם כן 
הפריט נמכר,  ובמידה והפריט לא נמכר החזרתו למעצב). 
בעלי החנויות, אם היו נשאלים, היו מספרים על האפשרות 
היחידה שלהם לשרוד בשיטה הזו. אין תשובה פשוטה לשאלה מי צודק.
בדים יקרים מאד שנרכשים בחו"ל ותפירה מסובכת בארץ. בעבר הלא רחוק ישראל
היתה מעצמת טכסטיל. היו כאן עשרות מתפרות והיו אלפי אנשים שזו היתה עבודתם.
תעשיית האופנה שיגשגה אז ונחשבה ענף יצוא ראשון במעלה, כמו שנחשבת
היום תעשיית ההי טק. היום לא נותרו בארץ כמעט מתפרות, רובן נמצאות בישובים
ערבים, כמו שרואים בסידרה את הד מיינר שנפגש עם בעל מתפרת חירבאווי 
שנמצאת במזרח ירושלים.
הסדרה עוקבת אחרי מעצבים שמיצגים מספר דורות בתעשיית האופנה הישראלית:
דורין פרנקפורט מעצבת ותעשיינית אופנה וותיקה,
ובדור הביניים של המעצבים נמצאת המעצבת  המוכשרת לארה רוסנובסקי. 
לארה עיצבה בארץ, עזבה לחו"ל  ובעיקר לניו יורק וחזרה לעבוד בארץ:
דורין פרנקפורט ולארה רוסנובסקי, צילום: רפי דלויה

גיבורות נוספות משני דורות של מעצבים הן טובלה ובתה נעמה חסין. 2 מעצבות 
שמשלבות כוחות ועובדות ביחד. אלו דקות המסך הכי מצחיקות שראיתי בזמן האחרון!
מש' חסין לדורותיה, צילום: רפי דלויה

הגבר שבחבורת המעצבים, והצעיר ביותר ביניהם הוא מעצב בגדי הגברים הד מיינר. 
הד מיינר מעצב כשרוני ביותר, והבגדים המיוחדים שאותם הוא מעצב, אף על פי שהם
מכוונים לגברים, גם אני הייתי שמחה ללבוש. הד מנסה להיות בינלאומי, כי זו התקווה
של הרבה מעצבים לפרוץ לחו"ל. 
במקביל למעצבים עוקבת הסדרה אחרי הייזם והמפיק מוטי רייף, שללא האמונה שלו
ההשתדלות והעבודה הקשה שלו שבוע האופנה כנראה שלא היה מתרחש. 
מוטי רייף ודניאלה בסל, הד מיינר ואשתו הזמרת ריף כהן

את הסדרה יצרו עבור yes דוקו הבמאית עידית אברהמי והמפיקה אילנית באומן,
צילמתי אותן כשעלו לנאום בפנינו, לאחר שצפינו בשני פרקים מהסדרה:
צילמתי בעת הנאומים: עידית אברהמי ואילנית באומן 
* יוצרי הסדרה: במאית: עידית אברהמי | מפיקים: אילנית באומן וענב שנהר 
| עורך: בועז ליאון | מוסיקה מקורית: אבי בללי
* הסדרה "סיפורי בדים" תשודר בyes דוקו 
בימי רביעי החל מה-23.11 בשעה 21:00 וב-yes vod.
במסגרת שבוע "דוקו fashion" 20 עד 26 בנובמבר

* מוזמנים לעקוב אחרי באנסטגרם:
My Instagram

יום חמישי, 10 בנובמבר 2016

סטודיו לעיצוב מיקאסה Mecasa - מעצבים קירות


את מיכל רכט פינק, הבעלים של Mecasa הכרתי קודם כל מרחבי הרשת 
ואחר פנים אל פנים בתערוכת המעצבים לבעלי חנויות, שמוצגת פעמיים בשנה 
עליהן אני כותבת, כמו למשל כאןבתערוכה הזו שהיא כל כך מגוונת ומלאת מעצבים
 מעניינים, אני מצלמת ומתעכבת על המוצרים החדשים ועל יוצרים שמוצאים חן בעיני
 במיוחד ומיכל היתה תמיד אחת מהן. 
כשניגשתי אליה בתערוכה האחרונה ראיתי שחוץ מהמוצרים שהיא מעצבת בעצמה 
יש לה גם מספר מוצרים של חברת Fundamental Berlin, 
שלכבודם הרחקתי בברלין עד בית הקפה המיוחד הזה.
היה נחמד לראות ששתינו אהבנו את המוצרים של החברה המיוחדת הזו.
התמונות הראשונות שהבאתי בראש הפוסט הן של חרוזי העץ היפים, שמיכל מעצבת
מהם שרשראות תליה, מנורות ומחזיקים לתליה של חפצים. חרוזי העץ האלה נותנים לי
הרגשה נעימה - העץ המעובד, שנשאר בצבעו הטבעי ורק חלקו נצבע בצבעי פסטל 
עדינים, מזכירים לי פנינים.
המנורה ושרשרת החרוזים
את כל התמונות בפוסט צילמתי בחנות הפופ אפ בשוק הפשפשים, 
שמיכל הציגה בה בחודש אוקטובר האחרון. 
מבחינתה של מיכל ההגעה לחנות כזו מצוינת כי היא מנגישה את המותג שלה
 ללקוחות. אני חושבת שההנגשה הזו מעולה, אולי כי אני מהדור הישן, 
שאוהב לגעת ולהרגיש את החפצים שלי.
נכון להיום לסטודיו Mecasa יש חנות מקוונת (הקישורים נמצאים בתחתית הפוסט), 
והגעתה לחנות בשוק היתה מבחינתי הזדמנות נהדרת להגיע
אליה, לדבר איתה ולצלם. כששוחחנו, על כוס קפה קר ומתוק, מיכל סיפרה לי 
שמה שמלווה אותה בכל הפעילות שלה היא אנרגיה ואווירה של שפע.
אני חושבת שזה מקסים, שמעצב מגיע מהרעיון הבסיסי שיש מקום לכולם
ושהעשיה שלו מלווה באהבה והכלה. מיכל סיפרה שהיא מתרגשת לקראת 
השנה שבפתח, שהיא מלאה ברעיונות עיצוביים 
ובין השורות אני מנחשת שאולי יוולד גם סטודיו קטן, אבל, 
אל תתפסו אותי במילה - אלו רק המחשבות שלי!
&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&
מיכל היא אזרחית העולם הגדול. נולדה להורים קנדים, חיה בניו יורק ולבסוף בחרה
 משפחתה לעלות לישראל. בארץ הם בחרו לחיות קרוב לים בבית עם גינה, ביפו, 
שהיתה תמיד עיר של אומנים ואומנות. מיכל גרה ביפו עד שנולדו הילדים ואז היגרה
 עם המשפחה לבית משלה  בפרבר פסטורלי.
אחרי לימודים של תואר בספרות אנגלית ועבודה בהפקות קולנוע וטלויזיה, 
מיכל, שגדלה בבית שופע אומנות, בעיקר מצד אמה, הבינה שהצד האומנותי 
חייב להיות נוכח בחייה והיא פנתה ללימודי עיצוב פנים. 
היא עסקה בכך מספר שנים ובזמן הזה החלה בעיצוב חפצים שונים. 
כיום מיכל עזבה את העיסוק בעיצוב פנים והיא מגדישה את הזמן שלה
למציאת החפצים הכי מעוצבים, מעניינים ומיוחדים בעינייה והבאתם 
לסטודיו שלה. כמו כן היא ממשיכה לעצב חפצים שונים, שנולדים אצלה או מתוך
 צורך או מתוך ההשראה שהיא שואבת מכל דבר סביבה.
ההתחלה של Mecasa היתה בעיצוב פריטים שיועדו לעיצוב הקירות, שסובבים
אותנו, היכן שאנו נמצאים. בבית, בחדרים השונים שלו, במשרד שבו אנו עובדים. 
עם הזמן הסטודיו התפתח והתרחב לפרטים מעוצבים שונים, לא רק לקירות, 
אבל זה עדיין הקו שמנחה אותה.
&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&
בחנות הפופ אפ מיכל הציגה גם את אחרוני הפריטים של החברה הדנית
 Bloomingvile, שהיא יבאה בעבר, ועדיין ניתן לקנות אותם בחנות המקוונת 
של הסטודיו. החנות היתה יפייפיה ואני נהנתי לצלם את החפצים היפים.
בואו ותראו מה צילמתי:
הפריטים המקסימים של Mecasa יצאו מהחנות המקוונת שלהם
 והשתלבו בטבעיות רבה בחלל של החנות. הנה תמונה מחדר העבודה שלי,
בה אתם יכולים לראות איך מדף הבית של החנות משתלב אצלי:
בימים הקרובים יש חגיגות ברשתות עקב כל מיני חגים.
ראיתי שגם Mecasa משתתפת בחגיגה הזדמנות נפלאה להכנס לחנות הסטודיו! 
מצרפת קישור לאתר החנות:
Mecasa
* קישור לדף הפייסבוק של הסטודיו:
Mecasa בפייסבוק
* מוזמנים לעקוב אחרי באנסטגרם:
My Instagram

יום שני, 7 בנובמבר 2016

שוק האוכל הנפלא של יום חמישי בברלין - Markthalle Neun - Street Food


הכניסה לשוק האוכל
כשתכננתי את הטיול לברלין רציתי להגיע למקומות מעניינים ושווקים הם מקום שאהוב עלי.
 האווירה בהם תמיד מיוחדת במינה. שמעתי על שוק האוכל של ימי חמישי בשכונת 
קרויצברג ותכננו להגיע אליו ולאכול בו את הארוחה העיקרית של אותו היום.
בנוסף, בררתי עליו עם הבחור הישראלי שהדריך אותנו בסיור לברלין היהודית 
(הסיורים של עדנה, מאד מומלצים!) והוא ציין שזה מקום שחייבים 
להגיע אליו.  עם כאלה המלצות הגענו ביום חמישי לרכבת שהביאה אותנו לשכונת
קרויצברג, בדרך לשוק. מספר ימים קודם לכן סיירנו בקרויצברג, וידענו שיש בה
 הרבה מהגרים והרבה תורכים, אז לא נבהלנו כשה-s באן הובילה אותנו לתחנה 
הכי קרובה לשוק. בכמעט כל הדרך לשוק ישנם בתי קפה השייכים למהגרים,
כשרובם היו להבנתנו מוסלמים כי דברו ערבית. אני מודה שלאור כל מה שמתרחש בעולם,
בעיקר עם דאעש, לא הרגשנו הכי נוח לחולוף לידם ומעט חששנו שיזהו אותנו כישראלים, 
אבל ידענו שאלפי אנשים עושים את הדרך  הזו לשוק, ולמעשה הכל סבבנו היה בסדר.
הגענו למתחם השוק, שהיה ענק, מעט אחרי שהחל לפעול ולכן כמות האנשים בו
היתה עדיין סבירה. לאחר כשעה המקום כבר היה ככ מלא ועמוס שאבי ואני הלכנו צמודים 
אחד לשני כדי שלא נאבד אחד לשני.
מרקטהול הוא שוק אוכל - מקורה (הקירוי חשוב מאד בברלין הגשומה למדי) שפתוח
למעשה כל השבוע, אולם בימי חמישי בין 17:00 - 22:00 נערך שם 
יריד אוכל ושתייה תוסס ורעשני, הכולל דוכני אוכל גרמני ובינלאומי. 
חוץ מדוכני האוכל יש בו גם דוכנים של תוצרת חקלאית.
אנחנו היינו כבר מאד רעבים, הריח מסביב היה נהדר וכך גם מראות האוכל בכל 
הדוכנים מסביב. רצינו לטעום את כל מה שראינו והרחנו, ואכן אכלנו לא מעט!
המחירים בשוק בינוניים, לא זולים אבל גם לא מאד יקרים ואין שום בעיה לאכול 
מגוון של טעמים, בתנאי שאין לכם בעיה לעמוד בתורים ארוכים,
לחכות בסבלנות למנה הנפלאה שלכם. לנו היתה סבלנות, הסתובבנו הרבה כדי לטעום 
בדיוק את מה שרצינו, עמדנו בתורים השונים, ואפילו מצאנו מידי פעם מקום ישיבה.
עשר בערב, שעת סגירת שוק האוכל הגיעה מהר מאד מבחינתנו.
אקח אותכם לטיול מצולם של המנות הנהדרות שטעמנו שם.
אני לא יכולה להעביר טעמים וריחות אבל מקווה שהתמונות שלי יבהירו לכם
כמה השוק הזה שווה הגעה:
אוכל סיני. צילמתי, לא טעמתי
בתמונה הבאה התמקדתי בפנים הטובות שלו, המנה יצאה בלי פוקוס, אבל תאמינו לי, 
המנה הזו  של הבשר עם הכרוב הכבוש היתה מהטובות שאכלתי!
שולחנות עמוסים אנשים. כל אחד שקם ממקומו מיד מתישב אחר במקומו.
בכל פינה אנשים יושבים, גם במעלה המדרגות.
כדורי בשר בכל מיני טעמים
מיץ תפוזים, היה טעים!
פינה מאיטליה:
פינה טעימה טעימה מיפן:
טעיםםםםםםםםםם
יושבים לאכול:
עוד דוכן שלא טעמנו, רק צילמתי:
עומדים ושותים על שולחנות גבוהים שמתחבאים בין הדוכנים
ליד השולחנות מצאנו הוראות הפעלה:
יש חוש הומור לחברה האלה!
אני כבר לא זוכרת מה הוא ערבב שם, אבל הוא חייך אלי ככ יפה!
עברנו להמבורגר הקוראני. ראיתי סביבי אנשים שאוכלים המבורגר בלחמניה שחורה
עקבתי אחריהם והצטרפתי לתור הארוך שהשתרך לפני הדוכן והיה שווה לחכות!
את הטעם אני לא יכולה להעביר רק את התמונה שלו:
הטעם שונה מהמבורגר רגיל ומאד מיוחד. הסתובבתי איתו כי לא מצאתי מקום ישיבה
 או עמידה וכיוונתי אנשים לדוכן, הוא משך המון תשומת לב.
 יש גם דוכני קפה ביחד עם הבירה:
תראו את האחים האלה: עושים עסקים!
מאות אנשים מסתובבים, קונים ואוכלים מכל טוב:
מצאנו סנדביצ'ים מאד טעימים:
אחרי כל האוכל חייבים לשתות:
לפני שהלכנו רציתי משהו מתוק. התחשק לי פנקייק או בלינצ'ס. כבר לא זוכרת
למה דווקא בכיוון הזה של מתוק. פתאום, מרחוק ראיתי משהו מוכר, והגעתי לבדוק.
אכן צדקתי. 'לנגוש' הונגרי מתוק!! 'לנגוש' הוא מאכל הונגרי עממי. זהו בצק מטוגן,
שניתן לאכול אותו עם תוספות מתוקות ומלוחות כי הוא הוא ניטרלי בטעמו. 
בדוכן עמד בחור הולנדי, שהכין לנגושים לפי מתכון של סבתו ההונגריה. 
הוא הגיש אותו עם תוספות מלוחות או מתוקות. אני ביקשתי לנגוש עם כל התוספות
 המתוקות וזה היה חלום שהתגשם בתוספת של דובדבנים:
לנגוש עם תוספות מתוקות
שעת הסגירה הגיעה וההמונים עוד גדשו את המקום, אבל אנחנו כבר התעייפנו.
היתה לנו עוד דרך ארוכה למלון ויום ארוך של טיולים למחרת.
אני יודעת שבטיול הבא לברלין יום חמישי יהיה כלול בו, כי אני לא מוותרת
על שוק האוכל הזה!
שוק האוכל מרקטהול - Markthalle מתקיים כל יום, אולם בימי חמישי הוא 
הופך לשוק הצבעוני והבינלאומי שהראתי כאן. השוק הוא מקורה
 ולכן מתאים מאד לימים הגשומים של ברלין.
* הכתובת שלו היא:
Eisenbahnstraße 42-43, 10997 Berlin
* שעות פעילות השוק: 17:00 - 22:00
* אל תפסספסו את השוק הזה בביקור הבא שלכם בברלין!
* אתר השוק:
* מוזמנים לעקוב אחרי באנסטגרם:
Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...