יום חמישי, 27 ביולי 2017

יש לי סימפטיה לאנשים שמתרגשים בתל אביב


טיח וקפה בקפליקס

מאיר ויזלטיר כתב עליה:
יש לי סמפטיה
לאומנות קונספטואלית בתל אביב
עיר בלי קונספציה
טיח נופל
תריס מתיפח
אוטובוס מת
אני אוהבת את השיר הזה, אני אוהבת את העיר שלי תל אביב.
אני יודעת שכשבנו אותה היתה לה קונספציה, היה תכנון, עוד מימי המנדט הבריטי. 
לאט לאט קרו בה דברים, כמו בכל עיר. היא סטתה לעיתים מהתכנון, היא עלתה 
בגבהים שהסתירו לתושביה את הים, אישורי תיכנון, לקויים לטעמי. היא הרסה את 
בית הספר הראשון שלה, את גמנסיה הרצליה, בכיה לדורות לדעתי (אמא של אבי זכתה 
ללמוד בו), וקרו בה עוד הרבה דברים טובים וכמובן שגם רעים. אבל, אני אוהבת אותה
ואהבתי אותה תמיד. לא גרתי בה שנים ארוכות, אבל גם התגוררתי בה בה שנים לא מעטות, 
כולל בעשור האחרון. 
אני אוהבת אצלה את הטיח המתמוטט, את התריס המתיפח ודווקא אוטובוס, שכמעט מת,
ראיתי בעיר אחרת, בבאר שבע. אני אסטה מעט מתל אביב, ואספר לכם את הסיפור. 
יום גשום אחד נסעתי, עם אימי בבאר שבע, לכיוון עומר, בה התגוררנו. אני הסתכלתי 
כהרגלי על המתרחש מולי והנה חלף על פנינו אוטובוס ישן, כשלפתע נפלה
ממנו, על הכביש, פלטה ענקית, שנראתה לי כמו התחתית של האוטובוס. חיכיתי לראות
מה ומי נופל מהאוטובוס, אך כלום לא נפל יותר, והאוטובוס עצר, והנוסעים ירדו.
אני דמיינתי לעצמי את האוטובוס מת. כמו כל חפץ, שהגיע יומו.
אני חוזרת לתל אביב. 
תריס שמח

השיר מדבר על 'תריס מתיפח' ויש רבים כאלה בעיר, אבל יש גם רבים רבים שמתחדשים
והם יפים ושמחים. אני עוברת ברחובות, בדרך לפגישה עם חברה בבית קפה אהוב. התריסים
החדשים, עם המרפסות הארוכות והעציצים הירוקים קוראים לי. קוראים לי לגשת, ללטף,
לצלם. מאתגרים אותי בשקט: מי גר כאן? מי זה שהחליף את התריס המתיפח? מי שתל 
את הצמחים הירוקים, הישקה וטיפח וזכה לפרחים הורודים הקטנים?
לגעת במעקה הברזל, לק תכול משתלב עם הצמחים הירוקים

יש לי סימפטיה
לאנשים שמתאמצים בתל אביב
יש לי סמפטיה
לאנשים שמתעקשים בתל אביב
יש לי סמפטיה
לאנשים שמתרגשים בתל אביב
גינת הפרחים והדשא ברחבה של תאטרון הבימה

ההורים והילדים הקטנים יוצאים מהבתים ויושבים בגינת הפלאים של הבימה. 
מוזיקה יוצאת לכל הכיוונים ממדרגות העץ, נוגעת לא נוגעת באנשים.
כלבים נמשכים ברצועה, ילדים מסתובבים, רוכבי אופניים מדוושים, ילדים ומבוגרים נכנסים 
לבריכה היפה, ששלטים מוטבעים בה - נא לא להיכנס למים. חם בחוץ, ואין דבר שגורם
 לנו שימחה גדולה יותר ממים. אז נכנסים גם לשם.
השתקפויות בבריכה

תאטרון הבימה והרחבה לידו נמצאים במרכז של תל אביב. מתחתיהם נבנה חניון ענק, 
שכמעט תמיד אפשר למצוא בו חניה. לתושבי העיר, שנמאס להם  להתאמץ ולהתעקש על 
חיפושי חניה, כמוני, יש הנחת חניה ענקית, כי אולי אוהבים אותנו בעיריה, ואם כן זה מרגש 💗
אני ממשיכה ללכת, חוצה את הרחבה הגדולה של התאטרון בדרך לקפה. עוצרת ליד
בריכות מים קטנות, שמתכנני העיר דאגו לבנות. בחום הגדול ובלחות שסביב
המים הניתזים במפלים הקטנים של הבריכות הללו מחזירים מעט אוויר נעים לפנים.
סנדלים ופרח וכולם צהובים

עיר בלתי מרגשת
מאורת טיח נואשת
נדנדת פח רועשת
יש לי סמפטיה
לאנשים מתיאשים בתל אביב
 אני מוצאת בתל אביב מציאות נוספת על זו שהשיר בחר לתאר. תל אביב היא עיר, 
שכמו ערים אחרות יש בה גם נושאים מיאשים, אבל בעיני היא בעיקר
 'מרגשת'. היא מלאה בצדדים יפים, בזכרונות נעימים. בשבילי היא לחלוטין 
לא "מאורת פיח נואשת". יש לה חלקים כאלה בדרום העיר, בקירבה לתחנה המרכזית 
הישנה וכמובן שגם לזו החדשה יותר. אין ספק ששם הטיח נואש, נואש מתקווה 
להינצל ולהיות חלק מרכזי ואהוב של העיר. אולם, מההיכרות שלי עם העיר גם החלקים 
האלו ישתנו לבסוף לטובה. הם נמצאים במקומות מרכזיים, 
שהופכים עם השנים ליקרים מדי להזנחה.
גדר עץ ופרח ליד בנין 

 יש לי סמפטיה לאנשים באופן כללי, גם לאלו שמתיאשים בתל אביב. יקר כאן מאד
לגור. יקר כאן מאד לקנות, יקר לשים את הילדים בגן, לקחת מטפלת, להסתפר אצל
הספר השכונתי. אבל מי שחי כאן הרבה זמן מכיר את המקומות הנסתרים.
את הרחובות השקטים עם הגינות הנחבאות והחנויות הקטנות. את הספר שכולם
מגיעים אליו והמחירים שלו הגיוניים. את הקניות שעורכים בחנויות יקרות אבל רק סופי עונה.
את חנות הספרים שמוכרים בה ספרים עם פגמים קטנים, 
את הקפה השכונתי שנותנים בו הנחה לשכנים.
הספסל עם הספרים למסירה
גדר העץ היפה
אופניים בתוך הגינה

אני הולכת ברחובות הקטנים, מציצה לתוך החצרות, מבעד לגדרות ורואה כמעט
בכל חצר אופניים קשורים, או פשוט מונחים ליד הכניסה לבניין. אין דרך קלה ונעימה
יותר, חוץ מללכת ברגל, מאשר לרכב על האופניים ברכבי העיר.
על גדר אחרת, נמוכה מבטון, מחכה לי המשפט הזה:
לא משנה למי. תמיד אפשר וצריך לעזור. גם לנו לעצמנו, שלא נעמוד תמיד אחרונים
בתור. לעזור לעצמנו לא להתייאש, גם אם מתאמצים מאד, לזכור להתרגש.
פסלים על אדן החלון

איך אפשר שלא להתרגש? אני מסתכלת מסביב, מרימה את העיניים למרפסת,
ושם יושב לו זוג נאהבים, 2 פסלים על אדן החלון. כמו להזכיר לבעל הבית ולנו שהולכים
על המדרכה, אורחים לרגע, מה באמת חשוב. חשוב הכאן והעכשיו ומי שאנחנו ומה
 שאנחנו עושים עם עצמנו ועם מה שיש לנו לתת.
קפה ועוגה

ישבנו 2 חברות, אחר הצהריים של יום מהביל. היא עם קפה קר ואני עם חם. תערובת
מרירה של קפה טעים. אני מוסיפה סוכר ואוכלת מהמתוק. ישבנו ודיברנו, וקשקשנו 
וצחקנו. אחכ המשכנו לדבר, וחקרנו, ולמדנו ושוב קשקשנו ושוב צחקנו. כי ככה זה עם
חברות. קפה הוא לא רק קפה. קפה הוא אווירה, משב של רוח נעימה לנפש ולנשמה.
כשסיימנו עם הקפה קפצנו לקנות מתנה ואחר נפרדנו כל אחת לדרכה. היא ברכב
שחיכה לה, בלי רפורט ליד המדרכה, ואני ברגל לחניה שלי מתחת לרחבה היפה של
תאטרון הבימה.
בדרך חיכתה לי גינה עם פרחים ורודים, כל כך יפים הם היו וידעתי שאני בת מזל.
מטיילת בתל אביב, עיר עם סמפטיה, בדרך לאוטו שמחכה לי בחניה הגדולה.
נוסעת הביתה לבעלי האהוב, ואולי אפילו אזכה לראות את אחד הילדים בין המקלחת
ליציאה שלהם עם החברים.
פרח ורוד באמצע הגינה

יש לי סימפטיה
לאנשים שמתאמצים בתל אביב
יש לי סמפטיה
לאנשים שמתעקשים בתל אביב
יש לי סמפטיה
לאנשים שמתרגשים בתל אביב

יום חמישי, 20 ביולי 2017

אין סוף אהבה לנייר - החנות החדשה של PULP

עפרונות צבעוניים גרעיניים

לפני מספר שנים חיפשתי עבודה ומצאתי מודעה קטנה בעיתון: 
 מחפשים עובדים לניהול סניפים של בית דפוס. התקבלתי לעבודה ולמדתי את נושא
התמחור של העבודות השונות, את העבודה מול הגרפיקאית של בית הדפוס, את כל 
ההתנהלות שהמקום דרש. משהו שם לא הסתדר לי ודי מהר הבנתי שאני לא אוהבת
את העבודה. לפני שעזבתי קבלתי הצעה אחרת, לנהל את חדר הדפוס המרכזי, במקום
הבחורה שעמדה לעזוב. לא היה לי מושג בניהול של חדר הדפוס, רק ידעתי שיש שם 
לחץ רב, שמגיע מדרישות העבודה של כל 5 הסניפים של בית הדפוס.
את העבודה הזו כבר אהבתי. הייתי אחראית על עבודתם של כל הדפסים, כל אחד 
בתחומו. הייתי אחראית על סדר היום של חדר הדפוס, על העבודות הדחופות, שאכן 
יגיעו ראשונות לסניפים. אסור לאחר בחלוקת ברושורים או הזמנות לחתונה 💘
אהבתי לעבוד עם הדפסים. כל אחד היה טיפוס מיוחד במינו. אנשי עבודה, שאהבו את 
העבודה שלהם פחות או יותר, אבל כמוני, אהבו את ההתנהלות הדינמית שחדר דפוס 
מייצר. אהבו את העובדה שרואים את התוצאה הסופית של כל דבר ואת היחסים 
הבין אישיים שנוצרים בין העובדים. עבדנו קשה אבל גם צחקנו לא מעט וזו היתה שנה 
מלאה בעבודה ויצירה. למדתי המון על סוגי דפוס בצבע אחד, במספר צבעים, 
על כריכות שונות ועוד ועוד. הייתי עדה למקצוע שכמעט נעלם כיום בעקבות
 המחשוב של הדפוס. אחרי כשנה של עבודה, עם שעות רבות ורעש בלתי נסבל,
 עזבתי את חדר הדפוס עם הרבה ניסיון וחוויות.
 אהבת הנייר המשיכה איתי כל השנים, אהבה לעפרונות, סרגלים, צבעים, קופסאות, 
עטים, מחברות, יומנים. תמיד הקפתי את עצמי בהם. אהבתי לצייר, לשרבט, לכתוב. 
בכל מקום אספתי גלויות, אספתי מעטפות מיוחדות ועטים נובעים שהייתי מקבלת מאבי, 
והייתי שומרת בקופסא מיוחדת.
קוביות צבעוניות של נייר, קופסאות, מעמדים לעטים ועפרונות, פינה בחנות החדשה

מידי פעם, אני מציירת. כשמתעורר בי הצורך אני קונה קנבסים בגדלים שונים ומציירת
עליהם בצבעי אקריל. הפרפקציוניזם שלי לא מאשר לי להראות לכם את התוצרים,
הם היו תלויים אצלי בעבר וכרגע תלוי בבית ציור אחד בודד.
אחרי שספרתי לכם על האהבה שלי לדפוס ולציור ולניירות אני שמחה לספר לכם על 
החנות החדשה של המותג PULP, שסוף כל סוף נפתחה ומקשטת כאבן חן נוצצת את 
רחוב דיזינגוף ההומה. נכנסים אליה ומרגישים, באופן מאד מכוון, במקום אחר.
מקום של יצירה, של הרחבת העיניים והלב, וגם כמוזיאון אינטימי שמארח אומנים
המתעסקים בטיפוגרפיה וציור.
לפעמים רק הנייר יקשיב לך

האהבה שלי לנייר ועיצוב גורמת לי לעקוב אחרי כל מה שחדש בתחום הזה, 
וכך הכרתי את PULP מותג הנייר והאביזרים שקם לפני 4 שנים. בהתחלה המכירות
התנהלו באינטרנט, במכירות שונות, בירידי עיצוב ואף בחו"ל. 
כששרונה מרקט נפתח הם פתחו בו דוכן קטן, ליד ארקפה, ואני הקפדתי לעבור בו
 כדי לראות מה חדש (עם פתיחת החנות הדוכן יסגר). 
פתיחת חנות שתכיל את כל העיצובים שלהם היתה מתבקשת בעיני, ואני בטוחה 
שגם בעיני כל חובבי הנייר והאביזרים למינהם.
מעט על PULP - (הפרוש המילולי של pulp הוא העיסה ממנה מיצרים את הנייר).
- בעלי המותג הם זיו יעקובי וחגית כספי אשתו. זיו הוא מעצב תעשייתי, בוגר בצלאל, 
בעלים משותף של חב' "תמוז תקשורת שיווקית" ובנוסף הוא בן לארבע דורות של כורכים,
והאהבה לדפוס, לריח הנייר ולגרפיקה - זורמת לו בעורקים. כיום, כשחלק ממכונות הכריכייה 
הותיקות עדיין אצלם, ועם עוד חדשות, אביו של זיו עובד איתם וכורך את המוצרים 
בעבודה ידנית מדוקדקת.
חגית, אשתו, היא מנכ"לית המותג והיא כדור של אנרגיה מתפרצת. היתה בעבר סמנכ"לית
השיווק של ICP, היתה מנכ"לית בהוט ובעוד מספר תפקידי מפתח במדיה הישראלית.
- לצד זיו וחגית פועל השותף השלישי והוא איתי בלאיש. בלאיש בוגר עיצוב ותקשורת 
חזותית בשנקר, הוא מעצב, אמן דפוס ובעל סטודיו משלו, שייסד ואצר את תערוכות 
לה-קולטור, ירידי אומנות ועיצוב, המעניקות במה למעצבים שונים, גם למתחילים שבהם,
ומעודד עיצובים בני השגה.
איתי משמש כאוצר ומעצב של המותג, שותף לזיו ולרעיונותיו. החנות תהווה מקום תצוגה 
לאומנים שונים. עבודותיהם יוצגו גם כתערוכה שאת פריטיה ניתן לקנות במחירים מאד
 סבירים וגם בצורה של סדרות קטנות ומוגבלות של מוצרים.
מימין לשמאל: איתי בלאיש, זיו יעקובי וחגית כספי. צילום: איתי בנית
מבט אל עבר החנות מהכניסה, צילום: איתי בנית
(זיו תכנן ועיצב את החנות, כולל את כל הריהוט. סקלאת הצבעים מאד
מתונה, כדי לאפשר לצבעוניות של המוצרים לבלוט) 
הכניסה לחנות, צילום: איתי בנית

החזון של איתי בלאיש הוא להציג 4 תערוכות כל שנה, שילוו בבהשקת סדרות חדשות של 
מוצרים שונים. התערוכות יציגו אומנים ומאיירים מקומיים. האומנות תהייה בת השגה 
במחיריה אך מוגבלת בכמות המוצרים של כל סדרה. הדגש הוא אומנותי, הרצון הוא שיהיה 
שימוש בטכניקות דפוס מסורתיות כמו דפוס משי, תחריטים ואף דפוס ריזוגראף המיוחד במינו.
- לכבוד הפתיחה נבחרו האמן המאייר והמעצב YONIL שמציג את: 
YONIL SPACE PROGRAM פרויקט חדש שמתעסק בחיפוש אחרי השראה.
מתוך דבריו על הפרויקט: "הפרויקט מספר חלקים מתוך סיפור על שלושה חתולים,
 חניכי תכנית החלל, והמשימות שלהם בחיפושים אחר הלא-נודע" 
קיר החתולים החלליים
סדרת האביזרים המוגבלת: מחברות, פולדרים, לוחות שבועיים ועוד

שני מעצבים טיפוגרפים מציגים את עבודותיהם: הראשון הוא המעצב והטיפוגרף יאנק יונטף 
שמשיק בתערוכה את הפונט החדש שלו "ליבלינג". הפונט פותח 
בהשראת הסגנון הבינלאומי והגרפיקה השימושית של שנות ה-30 בארץ ישראל.
השני הוא דניאל גרומר שמציג את הפונט "אברהם" - המתקיים גם בערבית ובאנגלית,
פונט תלת לשוני, ראשון מסוגו. לשניהם הדפסים ומוצרים נייר שונים.
מימין - יאנק יונטף ו"ליבלינג",
משמאל - דניאל גרומר ו"אברהם" התלת לשוני.

בחנות יש כאמור מוצרי נייר מיוחדים מנייר המיובא מפורטוגל, סרגלי עץ ומחדדי פליז 
המיוצרים באופן מסורתי על ידי מפעלים משפחתיים בגרמניה ובפורטוגל. כלי כתיבה
 המיוצרים בעבודת יד מעצי גושן מהיער השחור, נרתיקי רשת של חברה גרמנית
 מסורתית ועוד. זיו מפתח קוביות של נייר לרשימות עם חורים לעפרונות, עטים, מחדדים
וכו'. המטרה ליצור סביבת עבודה נוחה, יעילה אבל עם דגש עצום לכיוון האסטטיות.
בלוקים ענקיים שחוץ מהאסטטיות והיופי שלהם, נוצרו כדי שאפשר יהיה לצייר ולשרבט
עליהם רעיונות ומחשבות של השראה:
הבלוקים לשרבוט הם בגדלים שונים, ככה נראה הגדול מהצד:
מוכן לשרבוט
בחנות מוצרים נלווים מעץ, מדפי ה"טובלרון" בגדלים שונים, המשמשים למטרות רבות:
למותג מחברות בגדלים שונים ולמטרות שונות, תיקיות, פנקסים, ספרי צביעה, ספרי סקיצות,
כשחלק מהמוצרים נולדו משיתופי פעולה עם מאיירים, שכרגע נמצאים בחנות המוצרים
של המאירים תמיר שפר, יזהר כהן, אתי יעקובי, שגיא אשין ועוד.
מחברות מבד ג'ינס אמיתי
מחברת דו צדדית
פולדרים
פנים וחוץ

חגית אומרת שהם שואפים שהביקור בחנות יהפוך לחוויה, ולדעתי הם הצליחו בכך.
העיצוב המיוחד מושך להיכנס לחנות, המוצרים מושכים את העיניים ואת הידיים,
 שמבקשות לגעת, לדפדף ולהרגיש את העפרונות ואת הצבעים המיוחדים.
אבן חן חדשה מקשטת את רחוב דיזינגוף
הכניסה לחנות החדשה

יש סיבה חדשה וטובה להיזדנגף בשנית 😚

* הכתובת של PULP:
דיזינגוף 147, תל אביב (בין שדרות בין גוריון לרח' גורדון).
שעות הפתיחה:
ראשון - חמישי: 22:00 - 10:00
שישי: 16:00 - 9:30
* קישור לדף הפייסבוק:
PULP 
* קישור לחנות האינטרנטית:
PULP SHOP

יום חמישי, 13 ביולי 2017

צילומים אכילים - פרויקט חדש מבית COLORFOOD בשיתוף עם ברזי חמת

אוכל מצולם, צילומים ואוכל, צילומים אכילים. זהו זה, מצאתי את שחיפשתי.
תמונות שצילמתי בסטודיו של הצלם דן לב:
לחם ולימון - על שולחן בסטודיו
סירים ומחבתות, דן לב גם מבשל
וגם מצלם - אוסף מצלמות שתלוי על קיר הסטודיו

* עכשיו זה זמן סיפור, והפעם זה סיפור שמסביר למה חשוב שנקשיב היטב 
לאינטואיציה שלנו. לפני כשבועיים עומר שאל אותי אם ארצה להגיע לסטודיו של הצלם 
המוכשר דן לב, שאחראי ביחד עם עילית אנג'ל לקיום של  פרויקט COLORFOOD, עליו 
אסביר בהמשך. עומר ביקש שאגיע בשעת צהריים לסטודיו, שנמצא באזור האהוב עלי, 
סובב מתחם נוגה ביפו, ואצלם את השף חיים כהן, מייצר משקה סלק הנשפך לתוך סיר.
- מכיוון הבטן נשלחה אלי אזהרת אינטואציה: אם זה סלק, אז לא! 
פעם אחת אכלתי את הירק הסגול הזה, שלו שלל סגולות מרפא, והגוף שלי החליט 
שעד כאן. אם אהיה חולה, אקח תרופות, לעולם לא אגע בסלק.
- אז חשבתי עוד מעט והבטחתי לעומר תשובה. אחר כך חשבתי ושקלתי את הנושא
 שוב, ועדיין האינטואיציה שלי דחתה את ההצעה. היא אישרה  לי להגיע לצלם בסטודיו, 
את מי שיהיה, רק לא את חיים כהן מלהט בסלק. 
- אולם, כשחזרתי לעומר, לא הקשבתי לעצמי ועניתי לו - שבסדר, אגיע, כמו שביקש 
לצלם את חיים כהן. טעות, כי האינטואיציה שלי צדקה!
- סיפורנו הסתיים בכך שהגעתי לסטודיו, חיים כהן התקשר והודיע שיאחר, 
אחר הודיע שוב שיאחר. בפעם השלישית, כשהודיע שהוא מאחר, ועברו כבר שעתיים וחצי 
מאז שהגעתי, הודתי לכולם וחזרתי הביתה.
 - מסקנה שלי - אסור לזלזל במה שאומרת לנו האינטואיציה. 
היא צודקת, היא יודעת מה יקרה בעתיד 😊
כמובן, שלא ויתרתי על הקפה שלי בקפילקס ואפילו קיבלתי מופע של בלונים
אדומים כשחזרתי לחניה. הצלחתי חזור עם חיוך הביתה:
- COLORFOOD -
תערוכת  ה-COLORFOOD הראשונה הוצגה לפני מספר שנים בסלון יפו לאומנות
 ומאז נדדה מתל אביב למילאנו איטליה, לויילה דנמרק ולמרסיי צרפת. זאת ועוד,
 עם השנים הפכה לשפה אותה מלמדים ביום בבתי ספר ובסדנאות לצילום מזון,
 שפה אומנותית חדשה המעניקה לצלם ולשף חופש יצירה אמיתי. 
- התערוכה החדשה נוצרה לכבוד השקת קולקציית ברזים חדשה של חברת
חמת - KITCHEN DESIGN . הוזמנו מספר שפים, אדריכלים ואומנים, 13 במספר, ליצור 
יצירות קולינריות, המראות את האהבה שלהם לאוכל, לאומנות, לעיצוב וכן את החיבור
 וההשראה שלהם לעולם המים, שאותו מיצגים הברזים של חמת. בפרויקט הנוכחי 
השתתפו חיים כהן, אביב משה, ערן שוורצברד, אביבית פריאל אביחי, יוגב ירוס,
 נוף עתאמנה אסמעיל,  והאדריכלים ומעצבים: יונתן מונג'ק, שירלי דן, דנה אוברזון, 
אושיר אסבן, סרג' בן דוד, מורן פלמוני ועירית בירן.

💥 💢💥 💢

מה שכן עשיתי בזמן שחיכיתי לחיים כהן היה לצלם בסטודיו, את התמונות שראיתם
בתחילת הפוסט, ואחר מעט ממה שהספקתי מהפרויקט המקסים של האומנית עירית
בירן והאדריכל מורן פלמוני. לעירית, שאיתה דיברתי, יש סטודיו לקרמיקה  בשדה ורבורג
בשם NOW POTTERY , בו היא יוצרת בעבודת יד כלי אוכל מקרמיקה.
לפרויקט הכינה עירית משטח של חימר. היא לא שרפה אותו, כמו שמכינים כלים, אלא 
השאירה אותו כמו שהוא, רך ולח, כדי שאפשר יהיה לעבוד איתו. עירית הסבירה לי 
שהיצירה שלה ושל האדריכל מורן פלמוני, עוסקת במופשט, בפני שטח המוצאים מהקשרם
 ומקבלים תוך כדי העבודה הקשרים חדשים. מהארמון המוזהב של פראדה במילנו, היא 
קיבלה השראה לצבע החרדלי ולגרגירי החרדל, שפוזרו, באופן מתוכנן והונחו על המשטח. 
אני צילמתי את חומרי העבודה שלהם:
ברז מוזהב של חמת, פרחים בצבע חרדל, גרגירי פלפל שחור, ממרח של חרדל 
וגרגירי חרדל. כולם קבלו את צורתם הסופית על המשטח. הספקתי גם לצלם את דן לב 
מסיים את צילומי העבודה הסופית:
קטע שצילמתי מהעבודה הסופית:
לאחר שדן לב סיים לצלם עירית ואני צילמנו להנאתנו, 
והרשנו לעצמנו לשחק עם המשטח והפרחים:
- הלכתי לדרכי, חיים כהן הגיע בסופו של דבר לסטודיו, יצר את העבודה שלו ודן לב 
צילם, כמו שצולמו כל 13 השפים והאומנים שיצרו את העבודות השונות של התערוכה. 
- השבוע הוצגו העבודות ולידם הברזים של חברת חמת, הברזים שכל שף/אומן בחר
 ליצירה שלו. תערוכת העבודות הוצגה ב'חדר פרטי' בבניין פנורמה והמקום היה מעוצב 
מאד יפה ולא יכולתי לעמוד שם ולא לצלם מעט מהאווירה שבמקום:
קטלוג הברזים החדש של חמת
הפירות שצילמתי, באווירת הציירים ההולנדים.
(הטיול שלי לאמסטרדם בקרוב, משפיע עלי)

מביאה לכם את העבודות שמאד אהבתי ואת הברזים נותני ההשראה לצידם:
*  עירית בירן ומורן פלמוני:
חרדל "סחף"
* חיים כהן עם הסלק:
סגול "שפוך חמת ך"
* אביבית פריאל אביחי: 
כסף "זורמת"
* ערן שוורצברד:
חום "שוקולד לרוויה"
*  דנה אוברזון:
שחור "פסטה בשחר"
* יונתן מונג'ק:
ירוק "Flow of green"
* נוף עתאמנה אסמעיל:
זהב "ענק"
* יוגב ירוס:
אדום "תאוות קפואות"

- רועי רגרמן, מנכל חמת הסביר שחמת מתייחסת לתערוכה כתצוגת אופנה של הברזים
החדשים, שמוצגת לאחר עבודה של שנתיים עם מעצבים ישראלים ועם צוות איטלקי.
התערוכה תהייה מוצגת במשך חודש ימים באולם הקונספט של חמת באשדוד.
בתום החודש תיערך מכירה פומבית של התמונות וכל הכסף של המכירה ייתרם
ל'עמותת חיים' - עמותה הפועלת למען רווחתם של ילדים חולי סרטן.
נוף ממרפסת 'חדר פרטי'
* קישור לדף של colorfood
Colorfood
* לדף של הצלם דן לב:
דן לב - Dan Lev
* קישור לדף הפייסבוק של חמת:
חמת - Hamat
* קישור לדף של עירית בירן:
Now Pottery
* קישור לדף של מורן פלמוני:
Moran Palmoni Architects
* מוזמנים לעקוב אחרי גם באנסטגרם:
My Instagram
*מקווה שנהנתם ואהבתם, מחכה ואשמח מאד לשמוע את התגובות 
שלכם לתערוכה החדשה והיפה.
אשמח  תספרו לי איזו תמונה הכי אהבתם?
Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...