יום חמישי, 19 בינואר 2017

מחשבות בעקבות הסרט "החטאים" של אבי נשר

פוסטר הסרט

 ערב קר וחשוך מסביב ושקט. שקט שכמו צועק באוזניים.  
הרחוב צר וארוך ומשני צידיו בניינים, צמודים ללא מרווחים ביניהם. 
המונית שלנו נעצרת ליד אחד הבנינים. תומס יוצא מהמונית ופותח לי את הדלת. 
אני מתמהמהת. "בואי צאי מהמונית, הכל בסדר", הוא אומר לי. 
אני מפחדת. ורשה קרה בלילה. הרחוב הזה חשוך וצר. 
אם משהו יקרה לי מי ימצא אותי? מי ידע היכן אני?
 "ספי, את באה?" תומס קורא לי. 
אני מנסה להתנער מהמחשבות שלי ויוצאת מהמונית, צועדת כמה צעדים 
לעבר תומס, שחצה את הכביש לעבר הבניין ממול. התקרבתי אליו 
וראיתי שהוא נעמד בפתח הבניין מעל גרם של מדרגות היורדות מטה. 
שקט מסביב. הנחשים הדקים של הפחד עוטפים אותי לאט לאט. 
הם עולים מכפות הרגליים שלי למעלה, הם כבר הגיעו לבטן. 
יש לי בחילה. הרגליים של כבדות והנשימה שלי מואצת. אני לא יכולה להניח את 
הרגלים שלי על גרם המדרגות ולרדת.
תומס מסתכל עלי בחוסר הבנה: "ספי זה בר שמח, רוקדים שם ושרים".
בחור צעיר עולה בגרם המדרגות. "הי תומס, טוב לראות אותך, שמח למטה".
הבחור מנפנף לנו לשלום והולך לדרכו.
תומס לוקח לי את היד,  "בואי ספי הכל בסדר". 
אנחנו יורדים למטה.

יש סצנות שאני לא אשכח אותן לעולם, וזו אחת מהן. הפחד הנוראי של ספי הצליח
 לחדור לי לתוך הנשמה, לתוך הוורידים. לכמה רגעים הפכתי לספי. 
תומס, שנראה אנדרוגני, כבר קודם ומוזר כל כך, רוצה שארד איתו למרתף,
 מרתף בורשה! ורשה שבה קרו לנו דברים איומים  ונוראים. 
פולין שבה התרחשו לנו, בזכרון הקולקטיבי והאישי, דברים שלא ניתן לשכוח.

אבי נשר הצליח בדקות האלה של הסרט להעביר את הפחד, את החשש, 
את ההזדהות, את הסיפור הנורא, שעל זה נסוב חלק גדול מהסרט שלו.
אני לא מדברת כאן על הפרטים של הסרט, אני חושבת שכדאי ללכת ולראות אותו
ולשפוט לבד. לא קראתי על הסרט דבר לפני שראיתי אותו, ואני שמחה מאד על כך. 
רציתי לראות את נלי טגר משחקת כי אני מאד אוהבת אותה, והעלילה עניינה אותי.
 כשישבתי וראיתי את הסרט, הפכתי לשוייה וחלק מהזמן אפילו מהופנטת. 
אבי נשר הצליח להביא דמויות מיוחדות חזקות ורכות כאחד. 
- נלי תגר מושחזת בתפקיד של ננה - האחות הבכורה.
ננה היא עיתונאית ופובליצסטית תקיפה ורהוטה, שכותבת בעיתון פורנוגרפי 
(כמו בול שהיה קיים כאן בעבר), שאותו מוציא בעלה - תום אבני.
(כל הסרט הוא טוען בפניה שרק עיתון שמפרסם כאלו תמונות יקנו הרבה אנשים, 
ועל הדרך הם גם יקראו את מה שהיא כותבת).
- האחות הצעירה יותר היא ספי, אותה מגלמתבהצלחה רבה ג'וי ריגר. 
ספי היא תלמידת האקדמיה למוזיקה, שרה נהדר כסולנית המקהלה של האקדמיה
ומלחינה בפני עצמה. הסרט מדבר בין השאר על סוד נוראי שקרה בעבר המשפחתי
 ומתגלה לבנות, אשר יוצאות לנסות ולפתור אותו.
את שאר הפרטים ויש הרבה אני אשאיר לכם לגלות בסרט.
אני לא אומרת שהסרט מושלם. יש דברים שהיו חסרים לי, ענינים לא פתורים,
לא תמיד הדמויות שלמות, אבל הסך הכל היה, כמו שכבר כתבתי מהפנט. 
ישבתי בסרט, הקשבתי, הרגשתי את מה שעובר על הדמויות.
 היו לי תקוות, רצונות, וכשהסרט הסתיים היה לי חבל, כי רציתי לראות עוד. 
כמו סדרת טלוויזיה, שכאשר פרק מסתיים, בצד העצב יש איזו שמחה קטנה שאומרת, 
לא נורא יהיה עוד פרק.
השתקפות של היכל התרבות בכיכר הבימה, תל אביב ינואר 2017

חשוב לספר שהסרט הזה מבוסס על סיפור אמיתי בשם: 'ואולי השמיים ריקים'. 
כתב אותו ברוך מילך, אביהן של המלחינה אלה שריף-מילך ואחותה, 
מבקרת התאטרון שוש אביגל, שנפטרה מסרטן בשנת 2003. 
שוש אביגל היתה זו שהביאה להוצאתו לאור של הספר, שהיה יומנו של אבי המשפחה,
אותו כתב בפולין, בזמן השואה, ושם הוא מתאר את הסיפור חייו הנורא.
 הורי הם דור ראשון לשואה, אני דור שני, והשואה נמצאת בעורקים, 
גם ללא מחשבה עליה ביום יום. אבל לא רק בי הסרט נגע,
ולדעתי אבי נשר בהמון חוכמה ובדרכים שונות מצליח להעביר את הסיפור הזה.
אתם תצטרכו להבין את זה בעת הצפייה בסרט.
יצאתי מהסרט עם הרבה מחשבות. מחשבות על החיים, על המשמעות שלהם,
על בחירות שאנחנו בוחרים, על כך שהבחירות הם תמיד שלנו ולא של משהו אחר.
על כך שאנחנו מחליטים לפנות ימינה ולא שמאלה, והחיים משתנים.
 על הכוח של החיים, כמה הכוח הזה חזק. מצד שני על השבריריות של החיים, 
על סודות גדולים וקטנים, כמה לא בריא לשמור עליהם.
כמה חשוב שיהיו לנו אנשים סביבנו שנאהב אותם והם אותנו. שתמיד תהייה לנו
רשת תומכת של אנשים, גם אם מעט, שנוכל לבטוח בהם והם בנו.
אני מספרת לכם על החוויות שלי מהסרט ואני ממליצה לראות אותו.
אני בטוחה שכל אחד יקח אותו למחוזות קצת שונים, וזה בסדר גמור.
- לסיום משהו אופטימי, שקשור ולא קשור לסרט הזה. 
לא מזמן ראיתי סרט דוקומנטרי שנסוב על על השואה והומור. 
זה היה סרט עם ראיונות של קומיקאים יהודים, ושל ניצולי שואה. 
בסרט כולם דיברו על כך שמי שהיה בעל הומור, גם כשנכנס למחנות המוות
שמר על כך, כי זה היה אופיו, והיו גם יהודים שההומור הציל אותם. על כך
שבחלק מהמחנות היה תאטרון ואפילו קברט. לאורך כל הסרט הודגש שבעצם
מי שהיה שם הוא היחיד שיש לו את הזכות לצחוק ולספר דברים בהומור 
על הנושא של השואה. בין כל הדמויות נראו גם 2 נשים ניצולות, שאחת מהן 
היא קומיקאית אמריקאית. הן מדברות ביניהן על השואה ועל הזכרונות. 
באחד הפעמים מראים אותן שהן בחופשה בוונציה והן שטות בגונדולה. 
אומרת האחת, זו שאיננה קומיקאית, כי היא לא מסוגלת לדבר בהומור על השואה.
 זאת משום היא גוררת אחריה צל ענק של מה שקרה שם. 
 האשה השניה ענתה לה, והיא כל כך הזכירה לי את אמא שלי.
היא אמרה לה שדווקא בגלל זה. דווקא בגלל שהיטלר רצה להרוג אותה היא ניצחה.
היא ניצלה, היא הקימה משפחה עם ילדים ונכדים. היא חיה, היא מאושרת
והיא צוחקת. היא אופטימית וכל יום שהיא חיה היא מאושרת.
אמא שלי היא כזו. היא ווינרית. היא אמרה לי לא פעם את אותו משפט: 
היטלר רצה להרוג אותנו ואנחנו ניצחנו!
החיים מראים לנו שהם חזקים, הם לוקחים אותנו למקומות עליהם לא חלמנו ואותם
לא דמיינו. המציאות חזקה ומורכבת יותר מכל סרט, עולה על כל דמיון.
את הפוסט הזה אני מקדישה לאמא שלי המנצחת!
לחיי החיים!
- אשמח לשמוע מה דעתכם על הסרט, אם ראיתם אותו, ואחרי שתראו אותו.
* אתם מוזמנים לעקוב אחרי גם באנסטגרם.
תמצאו שם הרבה רגעים אופטימיים:
My Instagram

יום חמישי, 12 בינואר 2017

החנות החדשה של קרן שביט בשנקין, תל אביב

ככה נראה אושר 😊
לקרן שביט יש הרבה סיבות להיות מאושרת. משפחה אוהבת ותומכת, בית מקסים
(שהמטבח הנהדר שלה פורסם מספר פעמים במגזינים של עיצוב) בקיבוץ גבת,
היא נראית זוהרת מתמיד, את הסיבות אפשר לקרוא בפוסט שהעלתה שבוע שעבר
ולו קראה 'האומץ להשתנות'. על כל הסיבות האלה נוספה גם סיבה חדשה:
החנות החדשה שפתחה בקיץ האחרון בשנקין, תל אביב.
קשת ועוד הרבה אביזרים בחנות החדשה
מי שעוקב אחרי הבלוג שלי (מקווה שכל מי שקורא עכשיו!), קרא לא פעם על הפעילות
של קרן שביט, בעיקר בפוסטים שכתבתי על ה'קולאז' סייל' כמו כאן.
אם תלחצו על המילים (בצד ימין של הבלוג, רשימת המילים הארוכה היא למעשה
קישורים לפוסטים) 'קולאז' סייל' או 'קרן שביט' תמצאו את שלל הפוסטים. 
מי שמכיר אותי ואת הבלוג יודע שאני כותבת אך ורק על מה שאני אוהבת
 ומעריכה. אני מביאה התרשמויות, הערות והמלצות לדברים טובים ואופטימיים. 
לשם כך פתחתי את הבלוג. אני אוהבת עיצוב, חפצים יפים ומיוחדים, פריטים איכותיים.
בעקבות כל אלו התחלתי לבקר בכל מיני מכירות של מעצבות וגם אצל קרן שביט. 
אבל, כדי שתבינו כמה אחורה אני מכירה את קרן וכמה השפעה טובה 
היתה לה עלי, אני אגיע לתקופה שבה עדיין לא היה לי בלוג משלי. 
כמו בלוגריות אחרות, נכנסתי לעולם הבלוגים דרך קריאה של בלוגים. 
היינו 2 חברות לעבודה, בהפסקות היינו נפגשות ומדברות על בלוגים חדשים
 ומעניינים שגילנו. ככה גילנו יום אחד את הבלוג של קרן 'טוב ויפה'
היינו קוראות אותו, מדברות עליו, על הכתיבה בכלל ועל בלוגים בפרט.
 אח"כ הכרנו עוד בלוגים, התחלנו להגיב (זו חובה שאני אוהבת לקיים אותה גם היום) 
ולהינות מכל התהליך. תוך מספר חודשים קצרים הרגשתי שמצאתי את המקום שלי, 
שהתשוקה שלי לכתוב הגיעה לבית הקבוע שלה, ופתחתי את הבלוג שלי:
 'מה יש לך גברת לוין?'  כל זה היה לפני קצת יותר משש שנים. מאז השתנו 
כל מיני דברים מסביב, עולם הבלוגים התפתח והשתנה, מדיות חדשות פרצו לעולם, 
ואנשים חדשים נכנסו לחיי, כמו שאחרים יצאו ממנו.
מה צריך לעשות? - יומן מטלות, מהחנות החדשה
קרן שביט כל הזמן היתה שם. הבלוג שלה שינה צורה והתפתח, ה'קולאז' סיילים'
התפתחו והשתנו. קרן הפכה ליזמית. יזמית של ארועים רחבי היקף ושל פסטיבלים.
במקביל קרן ומשפחתה בנו את ביתם בקיבוץ גבת, ובקיבוץ יפעת הסמוך, 
במוזיאון העמק היא פתחה את הסטודיו שלה 'בית לחלוצות'. בסטודיו יש חנות 
עם המוצרים שלה, ומידי פעם מתקימים בו ארועים גדולים. במקום יש גם 
סטודיו לצילום בו מצולמות הדוגמניות וכל הדגמים החדשים שקרן והצוות שלה מפתחים. 
קרן סיימה עם הפסטיבלים ועם חנויות הפופ אפ. בקיץ נפתחה חנות הדגל שלה, 
ברחוב שנקין 35 בתל אביב והיא ממשיכה, זו כבר שנה שניה, במכירות קטנות
וממוקדות: 'מסעות החורף של קרן שביט' בבתים מקסימים באזורים שונים בארץ.
(פרטים על המכירה הקרובה בתחתית הפוסט).
הכניסה לחנות בשנקין 
קרן מספרת שמבחינתה מיקום החנות בשנקין הוא"חזרה הביתה". אמא שלה גדלה 
ברחוב פיירברג שיוצא משנקין וקרן עצמה גרה בו מספר שנים כשהיתה סטודנטית
 לעיצוב ב HIT - המכון הטכנולוגי בחולון. החנות החדשה צמודה למוסד הקולינרי
 'אורנה ואלה', האהוב עליה (לביבות הבטטה שלהן הן כל כך טעימות 💖).
 ישבנו ב'אורנה ואלה' ודברנו על כל מיני דברים. העלנו זכרונות על התחלת הדרך, 
על המעברים האישיים שקרן עשתה ועדיין עושה. 
את החנות בשנקין היא פתחה כדי לתת למותג שלה בית ועוגן. זה היה כבר צורך
שלעיצובים שלה יהיה מקום קבוע ומרכזי, לשם יוכלו אנשים להגיע ולעצב לעצמן 
את הסגנון האישי והמיוחד שלהן.
אחד הדברים שעלו בשיחה היא ההבנה שקרן הגיעה אליה עם השנים והיא הצורך באיזון. 
קרן עברה דרך ארוכה ומורכבת בדרך לאיזון העדין הזה בין החיים הפרטיים ובין העסקיים, 
בין הרצון לחוות כמה שיותר חוויות ובין ההכרח להכיר במי שאתה ומי הם
הסובבים שלך. גם היום כשהיא מרגישה שהשיגה יעדים לא מעטים עליהם
חלמה, הפנים שלה מאירות כשהיא מדברת על גירויים חדשים וחוויות לא מוכרות.
היא מסבירה שהיא עורכת את מכירות החורף בשל הרצון שלה לחוות את הקשר 
האישי עם אנשים חדשים, עם מקומות חדשים.
 מהניסיון שלי, כמבקרת בארועים שלה, אני יכולה להבין את קרן. 
כל הגעה למכירה כזו יש בה סוג מיוחד של התרגשות - מה מחכה לנו? 
מה חדש? אילו הפתעות קרן הכינה? אני לא התאכזבתי אף פעם.
המקומות בהן נערכות המכירות הם מדויקים, הבתים מקסימים,
הפריטים יפיפיים והאנשים מסבירי פנים.
בחנות קרן מציגה קולקציות של גלביות ושמלות בעיצובה. מה שכיף 
אצל קרן הוא שהיא נותנת מקום אוהב לכולם: לפריטים שהיא מעצבת, 
לפריטים שהיא מנחה את המעצבים לעצב במיוחד לחנות
ולפריטים שהמעצבים מעצבים על דעתם. יש לה מקום מכבד לכולם.
השמלות והגלביות הן בגזרות בסיס, אך במידות. השמלות והגלביות מיוצרות  
במהדורות מוגבלות, שלא חוזרות על עצמן, בעיקר נעשה הדבר כדי לשמור על יחודיות. 
יש הרבה בדים עם הדפסים אתניים, טרופיים, צבעוניות עליזה אך גם הדפסים
גאומטריים באווירה אורבנית.  
שמלות חדשות
בחנות יש צעיפי בבושקה, משווקים ברוסיה, כובעי וצעיפי צמר המיוצרים
בעבודת יד, שרשראות שונות, והכי חדשות הן שרשראות המקרמה המקסימות.
גרביים מיוחדים, מגפי גומי צבעוניות, כפכפים, טייצים מיוחדים במינם, 
קלאצ'ים ותיקים בעבודת יד. יש גם מעט עליוניות, כדי להשלים את המראה.
אוצרות היער - סקייליין קיבוצי
שרשראת בלוט-הן נפתחות ובפנים ניתן להכניס משהו קטן שיקר לנו
בחנות של קרן שביט יש עוד הרבה פריטים, אני מראה לכם כמובן רק חלק.
מידי פעם הפריטים מחלפים, מווספים חדשים, הדינמיות כאן חשובה מאד! 
משמאל לימין: קרן שביט, אירה חרקובסקי דותן המקסימה - מהבלוג המומלץ
Umami ואני 😊
אני כבר בקרתי מספר פעמים בחנות, יש לי מסלול קבוע בשנקין: קפה ביוחנן הסנדלר,
שופרא למגפיים, קרן שביט לפריטים חדשים ואורנה ואלה כשאני רעבה.
* הבטחתי פרטים על המכירה הקרובה, שתתקיים ביום שבת בגבעת ברנר:
וזה הקישור למכירה הקרובה:
מסעות החורף של קרן שביט
* קישור לדף הפייסבוק של קרן שביט:
קרן שביט - טוב ויפה
* קישור לבלוג של קרן שביט:
טוב ויפה
* מוזמנים לעקוב אחרי באנסטגרם:
My Instagram

יום חמישי, 5 בינואר 2017

התכשיטים החדשים של קום איל פו - comme il faut


השולחן המכושף שקיבל את פנינו
בחנוכה התאספנו בחנות קום איל פו בנמל תל אביב,  כדי לחזות באוספי התכשיטים 
החדשים שמוצגים בחנויות המותג. בקום איל פו החליטו, החלטה מתבקשת בעיני,
להוסיף לתצוגת הבגדים גם תכשיטים. במשך חודשים נבחרו האומנים בקפידה, 
וכעת ניתן להגיע לחנויות ולרכוש בהן את התכשיטים. 
התכשיטים מאד מאד יפים ומיוחדים וצריך לראות אותם במציאות, 
התמונות לא מספיקות. חלק מהאומנים מציגים בקום איל פו באופן בלעדי.
- בחרנו תכשיטים שאיתם רצינו להצטלם. הבחירה היתה מאד קשה, 
כי המבחר היה גדול ומאד מאד יפה!
אני בחרתי בטבעת של גרגורי לרין. גרגורי הוא צורף, פסל ומעצב תכשיטים. 
הוא גדל בטולה, עיר תעשייתית ליד מוסקבה. בשנת 97 הוא עלה לארץ, התגייס לצה"ל 
ושירת כמבנאי מטוסים, אז גילה את אהבתו לייצור ומשחק עם מתכת. 
כיום גרגורי מרצה בשנקר ונחשב לאחד המעצבים המקצועיים והמעניינים בארץ.
ענדתי את הטבעת, שצבעיה וצורתה התאימה לי באופן מדויק, וצילמתי:
חוץ מהטבעת, בחרתי עוד 2 פריטים מיוחדים במינם.
בסוף דצמבר נערכה תערכות תכשיטים בחנות בנמל, וכל מעצב תכשיטים הכין
מוצג פיסולי לצד התכשיטים שלו. אני בחרתי בפריט שעיצבה לתערוכה ליאת אשורי.
התאהבתי בו מיד, ולדעתי תוכלו להבין מדוע:
עליונית בגזרה נפלאה, שליאת יצרה בה עיגולים 
והכניסה לתוכם חישוקים מוזהבים
לעליונית הצמדתי שרשרת מקסימה של אלכס זק. אלכס עיצבה קולקציה טרנדית
 של תכשיטים העשויים משרשראות מתכת וסיליקון שחור.
ככה זה נראה ביחד, כפי שצילם הצלם המוכשר שחף הבר:
השרשרת מעט יותר מקרוב:

רשימת המעצבים המציגים את קולקציות התכשיטים בחנויות   Comme il faut:
J'LL PEARL  | אילן אורבך | שרון וייזר | גרגורי לרין | Shirly Jewelry Design | 
 בלאדי | Im Art | יסמין וינוגרד | לונה | שלי גנץ | For Those Who Pray |  
אוקטופוס | טודו ג'ויה | טאגוה | ליאת אשורי 

רשימת החנויות של קום איל פו:
בית בנמל, האנגר 26, נמל תל אביב
רמת אביב, קניון רמת אביב, קומה ב׳
נווה צדק, שבזי 54, ת״א
רחובות, ויצמן 1
רמת השרון, אוסישקין 44
רעננה, אחוזה 170
ביתנ׳ס, מושב ביתן אהרון
חיפה, שדרות מוריה 22

* קישור לדף הפייסבוק:
comme il faut
* קישור לדף הפייסבוק של שחף הבר:
Shaxaf Haber Photography Studio
* מוזמנים לעקוב אחרי באנסטגרם:
My Instagram

יום חמישי, 29 בדצמבר 2016

קונספט הרהיטים החדש: B.teen - אופנת חדרי נוער


לפני כשבועיים נפתחה ברמת השרון חנות קונספט יפייפיה, ואת התמונות שלי
צילמתי בה. בארץ תחום הריהוט מאד מפותח, יש מעצבים רבים ומתחמי עיצוב
בערים הגדולות. תחום אחד נזנח, וזה התחום של עיצוב לבני נוער וזה התחום שבו
מתמחה החנות החדשה: B.teen. זו למעשה חנות קונספט ייעודית לאופנת חדרי נוער/ 
Teen's room fashion. הגילאים אליהם פונה הקונספט הוא 16-21, אבל לדעתי החנות
מעניקה השראה לטווח גילאים רחב הרבה יותר.
קב' א.פ עיצובים (ביתילי, IDdesignURBAN וכרמל פלור דיזיין) נכנסה לנישה העיצובית
הזו כדי להציע  מגוון רחב של פריטים לעיצוב והלבשת סביבת המגורים שלהם הכוללים 
ריהוט, תאורה, אקססוריז שונים, כלי נגינה, מצלמות, משקפי שמש, קעקועי קיר
ועוד מוצרי לייף סטייל של מעצבים ישראלים צעירים. קיים כאן רצון הדדי של הענקת
במה למעצבים צעירים והצעה של מגוון מוצרים לנוער, שלא קיימים במקומות אחרים.
שיתופי הפעולה הם בין השאר עם מותג כלי הנגינה 'חללית', מצלמות פולרואיד של
 Fujicom, מותג המשקפיים 'המשקיפה' וקעקועי קיר- Home Tattoo מבית sara&mili 
נוסף על כך יש במקום בית קפה ומתוכננות פעילויות מוזיקה.
הנוער כיום, בעקבות החיים בעידן הטכנולוגי, מתבגר מאד מהר וחדר ילדותי הופך
ללא רלוונטי. במקום יהיה קונספט שלם של ריהוט-תאורה-אביזרים רבים
שגם יתנו בסיס קלאסי אך גם יאפשרו כניסה לטרנדים המשתנים.
אני מביאה כאן מעט תמונות, מעט מהאווירה הכיפית של המקום, את ההמשך 
תצטרכו לגלות בעצמכם, כשתגיעו לבקר כאן.
צילמתי קצת במצלמת הפולרואיד 😋😍
כל מה שאנחנו צריכים זו אהבה 💗
זה הפוסט האחרון שלי לשנת 2016, שנה שהיתה מלאה בהכרויות, באנשים חדשים
ומעניינים, שנה שהיתה מלאה בטוב, וגם כשהיו דברים שלא אהבתי בה, 
הם חלפו ועברו ואני מתרגשת לקראת השנה החדשה שמגיעה!
שתהיה לנו שנה נפלאה, מלאה בטוב לב ובשלווה💥
B.teen
כתובת: סוקולוב 89, רמת השרון
* דף הפייסבוק של המותג: 
* מוזמנים לעקוב אחרי גם באנסטגרם:

יום שישי, 23 בדצמבר 2016

סטודיו בן דוסא - הקואופרטיב היצירתי הכי נשי ביפו


הכניסה לסטודיו בן דוסא צבועה ולא מלוטשת מרמזת שאוהבים כאן אומנות,
אוהבים חפצים ישנים ואוהבים את החיים. 
נכנסתי לסטודיו והמראה שנגלה לי היה קיר שלם עם טפט של המעצבת האהובה עלי 
 אורלה קיילי, שעליה כתבתי כאן . תראו שם את התיק שקניתי אצלה, עם אותו הדפס 
של עלים, רק בצבעים שונים. הטפט של אורלה קיילי ורהיטי הוינטג' גרמו לי להרגיש
 שאני במקום הנכון. 
'סטודיו בן דוסא' שייך ל- 4 נשים, יוצרות, אומניות, מאד מוכשרות כל אחת בתחומה.
 קואופרטיב, כפי שהן מכנות אותו, שהוא חנות, שבה הן מוכרות את מעשי ידיהן 
וכן מתחם של סדנאות יצירה שמועברות על ידן. 4 הנשים הן:
* דקלה מנחם: בעלת המותג ' חיית וינטאג' '- דיקלה משפצת, מחדשת ומשחזרת רהיטים 
וכן מעניקה שירותי עיצוב פנים והום סטיילינג. דיקלה היא גם נטורופטית.
* מיה גור: בעלת המותג 'מיה גור סטודיו'- מיה מאיירת ומציירת בצבעי מים. היא מורה 
ליוגה ומטפלת אלטרנטיבית.
* חגית ארז מזרחי: בעלת המותג ' Badina '- חגית היא מעצבת בגדים לנשים, ילדים,
גוזרת ותופרת כמעט הכל לבד. היא מאיירת ורוקמת על בגדים, ועל כריות. 
כמעט כל הפריטים שלה הם one pice. 
* אביטל מאיר: מעצבת מוצר (מעצבת המוצרים של 'אילן'), מאיירת, מדפיסה,
מעצבת שרשראות מיניאטוריות ותמונות. הכל מקורי והכל בעבודת יד.
הוזמנתי עם עוד מספר בלוגריות להכרות עם נשות הסטודיו ולסדנא חוויתית.
התכנסנו צוות מלא מרץ וצחוק:
חן סיוון / אופנאית עם דעות , ספי ארליך/ way too yellow,
סיוון ליבנה חכים/ שתיים סוכר ורותם חנן-מעצבת פנים.
עלינו לקומה השניה של הסטודיו, שם נערכות הסדנאות. גם הקומה השניה 
מכילה תצוגה של עבודות המעצבות:
אכלנו עוגיות טעימות, שתינו המון תה, והכל בכלים יפים.
ערכנו הכרויות עם מעצבות הסטודיו וביננו לבין עצמנו, ושוב צילמנו, 
ושתינו תה. כשהיינו רגועות התחלנו את הסדנא.
קיבלנו צלוחיות קרמיקה קטנות ועליהן היו איורים. היה עלינו להוריד את הנירות
בזהירות מירבית, כדי לא לקלקל את האיור שדבוק לצלוחית:
הצלוחיות שלנו 
בסטודיו מתקימות סדנאות מגוונות, ובסופן המשתתפים מכינים מוצרים מעוצבים שונים.
הסדנאות והמועדים שלהן מתפרסות בדף הפייסבוק של הסטודיו וכן בתיאום ישיר
עם מעצבות הסטודיו. 
כשהסתיימה הסדנא ירדנו למטה והתפזרנו לעניננו. למעלה נשארו בנות הסטודיו.
אני נשארתי קצת לצלם. השמש זרחה והיתה תאורה טובה. פתחתי מעט את דלת הסטודיו 
וצילמתי את הכניסה אליו. פרצי הצחוק וקולות הדיבור שהגיעו מלמעלה רק חיזקו אצלי 
את הדעה שסטודיו הזה מכיל נשים, שהן לא רק מוכשרת, שכיף להכיר אותן, 
אלא שהן יצרו מקום שכיף לחזור אליו!
סטודיו בן דוסא נמצא ברחוב חנניא בן דוסא 19, 
וכדי להשתתף בסדנאות אני מצרפת את הטלפונים
ודפי הפייסבוק של הסטודיו ושל המעצבות עצמן: 
סטודיו בן דוסא

* אביטל מאיר:  054-5939793 , אביטל מאיר

* מיה גור: Maya Gur Studio

* חגית ארז מזרחי: 052-4440251 , Badina

* דקלה מנחם: 054-7383993 , חיית וינטאג'

הצלוחיות שלי מוכנות:

* מוזמנים לעקוב אחרי באנסטגרם, לעוד הרבה חוויות 
ורגעים קטנים ושמחים של החיים:
Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...