יום חמישי, 25 במאי 2017

גלריה פחות מאלף, אומנות רחוב וגרפיטי תל אביבי

אם מסתכלים מספיק טוב מוצאים דברים מעניינים
העיניים המצוירות, שמצאתי בבניין בפלורנטין
אני אוהבת ציור, אומנות, אומנות רחוב בכלל וגרפיטי בפרט. הפיד שלי באנסטגרם
 ובפייסבוק  מלא בגרפיטי, במשפטים, בציורים, בעבודות קטנות. מעניין אותי מה 
עובר לאנשים בראש כשהם מחליטים דווקא במקום המסויים הזה לצייר/ לרסס/ 
להדביק שבלונה, לכתוב משפט, שהגיח מהם החוצה. 
כאן, בבלוג לא כתבתי הרבה פוסטים ממוקדים על הנושא, אבל בכל הפוסטים של 
השיטוטים שלי בשוק הפשפשים, בעיר תל אביב, אומנות הרחוב היא חלק בלתי 
נפרד ממה שאני מצלמת, בעיקר בגלל שאני כל כך אוהבת סוג זה של אומנות.
בטיולי בברלין ובלונדון השתתפתי בסיורים של אומנות רחוב. אלה היו סיורים 
מרגשים, עם אומנות נפלאה ואני מתכוונת להעלות אותם לבלוג בקרוב.
בפוסט נפרד אביא סקירה מסודרת על המקורות של הגרפיטי, שנכלל בתוך אומנות
הרחוב, כן אזכיר בקצרה שאחת הדעות הוא שגרפיטי, כמו שאנחנו מכירים אותו
 בשנים האחרונות, החל בארצות הברית, כהמשך של מלחמות של כנופיות רחוב.
כל כנופיה היתה רושמת שמות, ומילים (TAG) וככה מספרת שהם היו שם קודם.
בהמשך הגרפיטי התפתח לציורי קיר בתחנות הרכבת התחתית, 
ובסצנה האמריקאית השתתפו לרגע ציירים מפורסמים כמו קית' הרינג וז'אן מישל
בסקייה. חשוב לי לציין ששני אלה הם יוצאי דופן, כי בדרך כלל אומני הרחוב 
והגרפיטי נשארים מוסתרים, עובדים בלילות וגם כשהם חותמים על עבודותיהם 
(כמו בנקסי, שעליו ארחיב בנפרד), דמותם לא נחשפת. בהפשטה ניתן לאמר 
שהגרפיטי נוצר כאמירה דעתנית, מתחת לרדר של הממסד, של ציורים, ביטויים 
ושמות על קירות, גדרות, מבני ציבור, ואם אמן הרחוב או הגרפיטי 
ייתפס בשעת מעשה, הוא יענש.
היופי של אומנות הרחוב בעיני, היא הדינמיות שלה, ההשתנות, התקשורת
בין המקום לאומנות שבו, לתקשורת בין האומנים והאומנות אותה הם יוצרים.
תל אביב, במיוחד בדרומה, התמלאה בשנים האחרונות האחרונות באומנות רחוב. 
אני מטיילת, לעיתים באותם מקומות, ומוצאת ציורים חדשים, אומנות רחוב חדשה.
אני חוזרת לאותו מקום והאומנות שהיתה שם, נעלמה. לפעמים יש שם ציור חדש 
או מילה שנוספה לציור הקודם. אני מצלמת הרבה, לפי הקריטריונים שלי,
 כמובן שלא את כל מה שמוצאת, וככה אני מרגישה קצת כמו אוצרת
של מוזיאון הרחוב, בו אני מבקרת ולמעשה בו אני חיה.
רחוב צריפין, תל אביב, סמטה קטנה שמתחברת לרחוב אברבנאל
 על גלריה 'פחות מאלף' שמעתי כמעט מיום שקמה, לפני כשלוש שנים, על ידי 
אלי אדרי וישראל פרץ. הגלריה הוקמה לשם הנגשת האומנות הישראלית 
לקהל הרחב ומכאן שמה: פחות מאלף, והכוונה לאלף דולר.
 האמן הראשון שהתפרסם על ידי הגלריה היה בזוקה ג'ו,  שעליו כתבתי כאן .
כשהוזמנתי לביקור בגלריה, שנמצאת ברחוב אברבנאל בתל אביב, 
שמחתי להגיע מכמה סיבות. הראשונה היא שרציתי לראות מקרוב את הסניף 
המקורי שלה, (בסניף שקם לפני כשנה בדן דיזיין סננטר כבר ביקרתי), 
וסיבה שניה היא שהאזור בו נמצאת הגלריה, דרום תל אביב, הוא מהחלקים 
המעודפים עלי לשיטוט וצילום.
כיום הסטודיו של בזוקה ג'ו נמצא בצמוד לגלריה 'פחות מאלף' וכמעט אין 
בגלריה ציורים שלו, כיוון שמחירי היצירות שלו האמירו מעל ה-1000$.
כשהוקמה הגלריה הסתובבו בעליה, בין השאר בדרום תל אביב והסביבה
בחיפוש אחר אומנים ישראלים, כדי להציג עבודות שלהם בגלריה החדשה.
כיום רבים מהאומנים היוצרים בדרום העיר מוצגים בגלריה וגם אומנים שהם
אומני רחוב וציירי גרפיטי. בהמשך הפוסטמ אביא לכך מספר דוגמאות. 
הדואליות הקיומית הזו גם אמן רחוב וגם אמן שמוצג בגלריה, 
מצביעה על המורכבות של אומנות הרחוב. אתה יכול להיות אמן ידוע, לחתום 
על יצירותך ולמכור יצירות בגלריה, ואתה יכול להיות אמן, שיצירותיו כבר
 מזוהות, אם על ידי טכניקה מסוימת ואם על ידי אלמנטים דומים,
 החוזרים בציורים, ולהשאר ברחוב בלבד.
הרחוב מקבל את כולם, באהבה: את הידועים ואת הידועים פחות.
- יצאנו מתוך הגלריה לסיור אומנות קצר, שבו ראינו מספר אומנים, שמציגים
גם בגלריה. הסמטאות הצרות היוצאות מרחוב אברבנאל מערבה: צריפין, 
המשור, המחוגה, הנגרים ועוד סמטאות ביניהן, כל אלו מלאות בגרפיטי - 
בצבעוניות עזה, רובו במילים, חתימות של שמות ומעוטו בציורים ובמשפטים. 
הסמטאות האלו נקראות sketchbook, פנקס הסקיצות של האמנים. 
כאן 'מותר' לקשקש על גרפיטי של משהו אחר, לכסות בציור חדש ציור ישן
(גם אם הוא בן יום). ה'חוקים' כאן שונים מה'חוקים' הלא כתובים של אומנות
 הרחוב, האומרים שלא עולים על ציור/משפט וכל סוג אומנות אחרת, 
שאמן אחר כבר הניח ברחוב. 
הסמטאות מלאות בגרפיטי, אני אוהבת לצלם מתוך הגרפיטי בעיקר ציורים
בעלי משמעות בשבילי. אני משתדלת למצוא דמויות או ציור מורכב כלשהו.
מעט תמונות מהסמטאות שצילמתי:
הנגרים, הסנדלרים, בעלי המוסכים, בעלי החנויות, בתי הקפה, כולם כאן
קיבלו בהבנה את נושא אומנות הרחוב המתפרצת עליהם מכל עבר.
 אני בטוחה שחלקם קיבלו אותה גם באהבה, נוסף על ההבנה. 
כל ראשי העיריות והשרותים המוניציפלים כבר הבינו את ההדדיות שמייצרת אומנות
הרחוב. נוצר דיאלוג בין האומנות ובין בעלי הרכוש, דיאלוג שיצר יחס, שניתן לכנותו
סלחני כלפי האומנים. מהות הדיאלוג הוא ביחס החדש שנוצר בעיר, בחלקיה שהיו 
פחות מתוירים ופחות מבוקשים, ובזכות אומנות הרחוב הפכו למבוקשים. רבים
באים לטייל בהם, נערכים סיורים מודרכים, צלמים באים לצלם, וכולם נהנים. בתי קפה
חדשים נפתחים, מקומות בילוי זוכים לפריחה, אומנים זוכים לסיבובי גלריות, מאנשים
שלולא אומנות הרחוב שמתרחשת במקום, לא היו מגיעים לשם.
עקב היחס הסלחני, עבודות האומנות, הגרפיטי, לא נמחקות, וגם כאשר יודעים
מי הצייר לא יגשו אליו הביתה בבקשה שיסיר את אומנותו מהקיר, ואו להגיש לו קנס.
האומנים יודעים שאם ייתפסו בשעת פעולה כן ייקנסו, ולכן הפעילות נעשית בדרכ
בחשכה, אך באופן כללי כולם עוצמים עיניים כי כולם מרוויחים.
בגלריה 'פחות מאלף' בוחרים את האמנים בקפדנות רבה, מזהים את הפוטנציאל 
שלהם ואת החיבור שלהם לקהל. בגלריה מציגים בו זמנית 150 אומנים מוכרים
 יותר כקדישמן, אביבה אורי, יאיר גרבוזף בזוקה ג'ו ואחרים בראשית דרכם. 
לעיתים הם מתגלים בגלריה והתצוגה כאן הופכת לקרש קפיצה מקצועי עבורם.
- אני מביאה מעט דוגמאות לאמני רחוב שמציגים בגלריה - את עבודתם בגלריה
ואת עבודתם ברחוב.

מיוריאל כהן - אומנית קנדית שחיה ויוצרת בפלורנטין. תמונות מהגלריה:
תמונה של מיוריאל בפלורנטין:

DIOZ - אמן מוערך, בוגר בצלאל במגמה לאנימציה, חי ועובד בפלורנטין. תמונה בגלריה:
ציור של דיאוז באברבנאל:

עדי סנד - אדריכל, פסל, צייר ואמן גרפיטי. הדמויות המוכרות שלו הם הקפסונים, 
שבעיני הם משגעים ואני רודפת אחריהם בכל תל אביב.  יש כבר לא מעט, 
ואני מתכוונת להביא לכם אותם בפוסט נפרד 😊
עבודה של עדי סנד בגלריה:
קופסון קטן של עדי סנד מוקף אומנות רחוב מעל הספסל של פלורנטין:
בגלריה 'פחות מאלף' מציעים כעת גם שירותים של 'אוצרות עד הבית'. 
מבחינת הגלריה זה כלי מקצועי שמאפשר הכרות והתאמה אישית של 
טעם הלקוח לאומנות המוצגת בגלריה.
 השירותים ניתנים גם לקהל פרטי וגם למסחרי.
צילומים מגלריה 'פחות מאלף':
תם סיורינו בגלריה 'פחות מאלף'. אני מקווה שגרמתי לכם רצון להגיע לגלריה
ולראות במו עיניכם אומנות ישראלית חיה ובועטת.
נוסף על כך מקווה שעשיתי לכם חשק לטייל בתל אביב, ובכל מקום בו אתם 
מסתובבים ולחפש את אומנות הרחוב. היא קיימת, היא חיה והיא נפלאה!
- ספרו לי על המקומות בהם אתם אוהבים להסתובב ולצלם אומנות רחוב.
- פוסטים נוספים, שיוקדשו לאומנות רחוב בכלל 
וגרפיטי בפרט, יפורסמו בקרוב.
* כתובת הגלריה: רחוב אברבנאל 60, תל אביב.
* סניף נוסף נמצא בדן דיזיין סנטר, לח"י 2, בני כרק.
(סניף נוסף עומד להיפתח במתחם העיצוב סוהו בפולג).
* קישור לעמוד הפייסבוק של הגלריה:
גלריה 'פחות מאלף'
* מוזמנים לאנסטגרם שלי, 
לעוד אומנות רחוב ותמונות מרתקות בנושאים שונים:
My Instagram

יום שבת, 20 במאי 2017

עכו, כפי שלא הכרתם!

ספינות ודייגים בנמל עכו
הרבה שנים שלא בקרתי בעכו. ידעתי שהיא מתחדשת, ידעתי שחפרו וחידשו את 
אולמות האבירים ומנהרות הטמפלרים ובזה כמעט הסתיימה החקירה שלי. 
הכמעט, עליה אני מדברת היא מסעדת הדגים, שלטעמי היא הטובה בארץ, 
ונמצאת בעיר העתיקה של עכו, היא מסעדת 'אורי בורי'. זו המסעדה של השף 
הצבעוני אורי ירמיאס, שפתח ליד המסעדה שלו גם גלידריה משובחת - אינדומלה,
 ואת בית המלון הבוטיקי  - 'אפנדי'. 
האכלוסיה בעכו היא מעורבת: יהודים, ערבים נוצרים ומוסלמים, ועכו מזכירה לי מאד
את יפו, שאני כל כך אוהבת. יש לעכו ים, יש לה נמל, יש לה דייגים, יש לה מסעדות,
יש לה עיר עתיקה, יש לה שווקים ומתחמים ארכיאולוגים מעניינים. כל מי ששלט על 
הארץ שלנו, והיו רבים כאלה, שמח לכבוש אותה ולהשאיר בה סימנים.
כשהוזמנתי לסיור בעכו היה לי ברור שזו הזדמנות נהדרת להעמיק את המחקר
שלי על העיר המורכבת והמיוחדת הזו.
 חזרתי מעכו עם חוויות, עם הרבה תמונות, עם המלצות,
 ובואו נצא לדרך 👮
הגנים הבהאים
את הטיול שלנו לעכו התחלנו במקום יפייפה, רחוק מהים: בגנים הבהאים של עכו. 
רובנו היינו בגנים הבהאים של חיפה, ושם גם אני בקרתי.
השתתפתי שם בסיור מודרך קצר שבמהלכו סיפרו לנו שעכו היא העיר 
הקדושה לבהאים, כי בעכו חי בסוף שנותיו מייסד הדת הבהאית - הבהא-אללה,
ובה הוא נקבר. כיוון התפילה של הדת הבהאית הוא לעבר עכו, כמו שאצלנו ירושלים.
שכחתי מהסיפור הזה  עד שהגענו לעכו ולגנים  הבהאים הנהדרים שלה:
את התמונה הזו צילמתי מעבר לגדר הגבוה המקיפה את הגינה 
ואת בית האחוזה בה התגורר הבהא-אללה. 
הגנים הרחבים מקיפים את האחוזה ואת המקדש בו קבור מייסד הדת.
המון רוגע ושלווה יש בגנים האלה, המעוצבים בדקדקנות ומטופחים באופן
תמידי על ידי מתנדבים מבני הבהאים, המגיעים למקום למספר חודשים. 
לאחוזה ולמקדש ניתן להיכנס בימים ושעות קבועים, ולצערי אנחנו הגענו ביום 
שלא ניתן להיכנס - סיבה טובה להגיע שוב למקום היפה והרגוע הזה.
(אני אביא פרטים לגבי הגנים בתחתית הפוסט)
עכו - החומה המזרחית - ישן מול חדש
עכו - מוזיאון 'אוצרות בחומה', נמצא בחומה המזרחית של העיר,
במבנה היסטורי, ששימש את חיילי המשמר העותמנים
המקום הבא שאליו הגענו היה למוזיאון 'אוצרות בחומה'. המוזיאון המיוחד הזה
נמצא בחומה המזרחית של עכו העתיקה. אולמות המוזיאון החפורים בתוך החומה 
נוקו ושופצו והמוזיאון מחולק לשני אגפים. האגף הראשון מציג אוספים פרטיים
 של חפצים, המאורגנים לפי נושאים-ריהוט, תכשיטים, משחקי ילדים, מטבעות, בולים, 
כולם של אספן אחד, וכולם מסוף המאה ה19 ועד קום המדינה. יש גם תערוכות 
אוספים משתנות במקום ובימים אלה נמצאת שם תערוכה של אספנית בשם
 עלמא שראל, כשהנושא של התערוכה הזו הוא דמות האשה הישראלית. 
האגף השני של המוזיאון הוא שיחזור של שוק, הכולל אוספים של בעלי המלאכה 
שעבדו בשוק, כמו: חרש עץ, כובען, קולעת סלי קש, נפח ואפילו בית מרקחת עתיק
עם ספר תרופות. כולם מהמאה ה-19 ועד שנות הקמת המדינה.
בתוך המוזיאון - מבט לכיוון אגף האוספים
כלי הסנדלר (אני נכדה גאה לסנדלר) ופינה של צחצוח נעליים
בסיום הביקור במוזיאון נפשנו עם ראובן פילו, מנכ"ל חברת MORE 
חברת תיירות בוטיק, המתמחה בנושאים קולינרים בכלל ובפרט בסיורים בשווקים 
שונים בארץ. הם אלה שפיתחו את כרטיסי ה'יאללה באסטה' , עימם ניתן לסייר
בשווקים של מחנה יהודה, נצרת, הכרמל, לוינסקי, רמלה, לוינסקי ועכו.
 (על סיור עם הכרטיס שלהם בשוק של רמלה כתבתי כאן ). 
את כרטיס ה'יאללה באסטה' של עכו ניתן לרכוש באתר שלהם, או במלון 'רימונים 
חוף התמרים'. אם מביאים אוזניות יש אפשרות לסיור קולי מעניין.
ראובן לקח אותנו לסיור קצר בשווקים של עכו. מי שמכיר אותי וקורא את הבלוג
יודע שאני מאד אוהבת שווקים. אוהבת להסתובב בהם, לצפות באנשים שמגיעים
לקנות, במוכרים של השוק, להרגיש את האווירה, ולצלם את מה שאני מרגישה.
לעכו 3 שווקים עיקריים, כולם מקורים ונוחים מאד לסיבוב: 
* השוק הלבן -שקירותיו ו-64 חנויותיו מטוייחים כולם בלבן.
השוק עובר כיום תהליכי שיפוץ ורוב החנויות בו הופכות לממכר משקאות ואוכל קל.
* השוק העממישוק שאותו מוצאים בכל עיר - כלי מטבח, בגדים, חומרי ניקוי.
 * הבאזר התורכי- המתחם נבנה בסוף המאה ה-18 כשוק עירוני וננטש 
בשנת 1948 עם כיבוש העיר העתיקה על ידי צה"ל. בשנים האחרונות הוא שופץ 
והחל בו פריחה של חנויות קטנות של העלי מלאכה, מסעדות וברים.
'קוקושקה' בבזאר התורכי:
הבר/מסעדה של גיל ושירה רודיטי - 'קוקושה'
גיל הסביר לנו מעט על המסעדה הקטנה שלו בבזאר, שתינו בירה טעימה 
מאד של 'מלכה' וטעמנו ברבוניות. מקום שאני אשמח להגיע אליו שוב. 
מקום שבו אפשר לצלם חתול ישן הוא מקום רגוע
ציורי קיר על גבי בית מגורים, בקרבת הנמל
יצאנו מהבזאר התורכי והמשכנו לנמל הדייגים בעכו, 
למסעדת הדגים של השף עלאא מוסא: אלמארסא - ELMARSA. 
לשף עלאא עבר של לימודי קולינריה בדן גורמה חיפה, סו שף במספר מסעדות 
בארץ, 4 שנים עבודה בשבדייה במסעדות של כוכבי מישלן, עד שהחליט
לחזור הביתה לעכו ולהקים בה את מסעדת חלומותיו, מול הים.
טעמנו במסעדה דגים נהדרים ויין משובח:
הסנדביצ'ים הקטנים עם דגי האנשובי ( התמונה הקטנה מימין) 
הם מעדן יוצא מן הכלל 
 יצאתי לצלם את הים והסביבה שאני כל כך אוהבת:
הדייגים בפעולה
מעניין אותי מי הבעלים של הספינה הכי ורודה שראיתי מעולם 💟
לאחר הביקור במסעדת אלמארסא הגענו למלון 'רימונים חוף התמרים'.
על רצועת חוף נקייה ויפייפה נמצא מלון 'רימונים חוף התמרים'.
המלון קרוב מאד לעיר העתיקה ועומדים לבנות ביניהם טיילת, לטובת כל מי
שאוהב לטייל ולראות מולו את השקיעה, לשתות משהו קר כשחם, וכוס יין בערב.
במתחם שבו נמצא המלון, ששופץ וחודש בשנים האחרונות, נמצא קאנטרי 
משוכלל, ספא מטופח, מרכז כנסים וארועים ושטחים נרחבים של דשא,
כסאות נוח ושמשיות שכולם משקיפים על הים ועל הנוף.
לרגע לא מעטים אפשר לחשוב שקפצנו לתאילנד, שבעצם אנחנו רחוקים
מההמולה של הארץ שלנו. אני חושבת שזו המטרה של כל חופשה.
חוף למנוחה ואם רוצים עם פעילויות, ים, אוויר טוב, אוכל טוב ונוף משובח.
הנוף ממלון 'רימונים חוף התמרים':
במלון כיבדו אותנו בארוחת צהריים טעימה מאד 
ואני מביאה לכם רק את הקינוח:
למי שהמתוקים בארוחה לא הספיקו ניתן היה להשלים את החסר בגלידריה 
המתוקה של אורי ירמיאס: אינדומלה, שנמצאת בקרבת המסעדה 'אורי בורי'.
 בתחילה הגלידה היתה קיימת רק במסעדה, ב-2011 נפתחה הגלידריה,
 לטובת מי שרוצה גלידה איכותית, שעשוייה מחומרים טבעיים.
אני טעמתי את גלידת התמרים ואת גלידת ההל. 
הגלידה הזו היא ביקור חובה  למי שאוהב גלידה!
גלידת תמרים וגלידת הל - הגלידה הכי טעימה שאכלתי בארץ
בקירבת הגלידריה נמצא חמם תורכי - 'חמאם גטאס', זה היה המקום האחרון 
שבקרנו בעכו, מקום מיוחד במינו. חמאם גאטס נמצא במבנה לשימור, 
מבנה יפייפה. החמאם נמצא בשתי קומות חפורות מתחת לפני הקרקע. 
החפירות ארכו כשנתיים והיו מלוות בפיקוח של רשות העתיקות. 
 תמונות מחמאם גטאס:
לפני מספר שנים קבלנו אבי ואני מתנה מאחותי היקרה, טיפול בחמאם תורכי 
בהרצליה. לשנינו זו היתה פעם ראשונה בחמאם תורכי. זו היתה מבחינתנו
חוויה בלתי נשכחת, לעולמים. לנו זה היה טיפול זוגי. נשכבנו על המשטחים 
החמים של החמאם, והטיפול הוא שילוב של הזרמת מים חמים וקרים, קרצוף הגוף 
בסבון מיוחד וזאת בשילוב עם מגבות וליפות.
אבי אהב מאד את הטיפול המשולב. אני הגבתי פחות טוב למים הקרים ולליפה
והתקפת הצחוק שחוויתי שם, לדעתי לא תישכח לעולם....
את החמאם בנה אמיל גאטס, שהיה איש הייטק וזה היה החלום שלו.
כיום עוזרת לו בניהול המקום אשתו ובנו. 
משך הטיפולים כאן נע בין שעתיים לארבע שעות, של חוויה מיוחדת במינה.
הסתיים הטיול שלי בעכו, ואין ספק שהצלחתי להעמיק ולחקור בה, כמו שלא
חקרתי במשך הרבה שנים. מה שעוד למדתי מהטיול הזה שאני רוצה לחזור
לעכו ולטייל בה שוב. לטייל בשווקים, לאכול במסעדות, ללון בה ולהרגיש
שאני בחופשה אמיתית.
להתראות עכו, עד לפעם הבאה

מביאה כאן מספר קישורים למקומות שטיילנו בהם:
* קישור לגנים הבהאים של עכו:
הגנים הבהאים בעכו
* קישור למוזיאון 'אוצרות בחומה':
אוצרות בחומה
קישור לאתרים, מסלולים, מסעדות בעכו:
עכו העתיקה
*קישור למלון 'רימונים חוף התמרים':
'רימונים חוף התמרים'
* קישור לחמאם גאטס:
חמאם גטאס

מקווה שנהניתם לטייל איתי בעכו ומקווה שעוררתי בכם חשק
לטייל בעכו ובסביבותיה.

יום חמישי, 11 במאי 2017

איך החלה עונת ארועי הקיץ ב'באר של סבא' ?

החגיגות ב'באר של סבא' התחילו!
מוזמנים לשמוע ברקע את הג'פסי קינגס, וכך לקרוא את הפוסט:

מתחם הארועים 'הבאר של סבא' פתח את שעריו לעונת החתונות,
בחגיגה מכסיקנית שמחה.
מי שלא מצוי בתחום עיצוב הארועים עלול לטעון שאין מה לחדש וארוע הוא
אותו ארוע, רק החוגגים משתנים. מנסיון אישי וידע מוקדם אני יכולה לערער
על המחשבה הזו ולספר לכם שב'באר של סבא' יודעים היטב את המלאכה
ושוב קיבלנו ארוע מיוחד במינו, גם עיצובית וגם מבחינת תשומת הלב
 המדוקדקת והירידה לפרטים הכי קטנים, אך הכל כך חשובים.
הצוות שמארגן את החתונות מגבש קונספט מיוחד לכל חתונה, לפי בחירת 
בני הזוג, והרעיון המוביל הוא יצירה של חוויה כוללת ומאחדת סביב 
אותו הקונספט. מגבשים שפה ייחודית לכל החלקים של הארוע - עיצוב ההזמנות,
עיצוב המקום עצמו, בחירת האוכל המוגש וצורת ההגשה שלו, בחירת העמדות
המיוחדות, המוזיקה לארוע ועיצוב מתנות ה-Give Away הנתנות 
לאורחים בסיום הארוע.
במקרה של ארוע בסגנון שאנחנו חווינו, שנקרא: 'Arriba'
הקונספט הוא כאמור, חגיגה מכסיקנית
* עיצוב -  בכל תחומי העיצוב של הארוע היה שימוש בשיטתה של מקרמה, בקרושה,
היו אלמנטים גאומטריים מכסיקנים מסורתיים, קקטוסים - גם בצמחיה וגם בכדים 
המקשטים, כלי טרקוטה, צמחים תלויים והרבה מאד פרחים.
* גרפיקה וטיפוגרפיה - הטיפוגרפיה הופכת לחלק בלתי ניפרד מעיצוב האירוע, 
כשהשימוש בטקסט הוא אלמנט עיצובי בפני עצמו. מוצאים את הגרפיקה 
והטיפוגרפיה במרכזי השולחן, בהדפסה על נייר, טקסטיל מפות, ושילוט. 
שימוש בפאטרנים וצורות גיאומטריות הלוקחות השראה מבדים 
מקסיקנים ואתניים, צבעים עשירים ולוק מרענן וקייצי.
* הקייטרינג והבר - גם הקייטרינג והבר, שתאמו לאופי המכסיקני היו צבעוניים מאד
תזזיתיים ועשירים בטעמים. המוצרים היו טריים וצבעוניים, היו טעמים וריחות של 
אוכל רחוב מכסיקני כמו - אמפנדס, נאצ'וס תירס, המבורגר עם תבשיל צ'ילי קון 
קורנה מסורתי, פופקורן מתוק וקרטיבים טבעיים.
בזמן הריקודים היו עמדות של אפטר פארטי, שנכנסה בין
הרוקדים ומגישה להם צ'יסרים והמבורגרים קטנים וכמובן אביזרים נלווים.
אני מביאה לכם תמונות שצילמתי בארוע, שהתקיים במתחם החיצוני והפנימי,
המקורה של הבאר של סבא. מקווה שתצליחו להרגיש את המוזיקה השמחה
בעזרת התמונות 😊  

עציצי טרקוטה ומקרמה, ברקע הארוע החיצוני 
פינת הרביצה המזמינה
באזור בר המשקאות היו שולחנות ערוכים 
עם פרחים ועם עציצים:
בדרך למתחם הפנימי של 'הבאר של סבא' צילמתי את החופות, 
את המרחבים והעמדות הססגוניים:
חופה פרחונית:
חופת מקרמה יפייפה:
פינות הסבה מפוזרות בכל מקום:
טיפוגרפיה מכסיקנית על השולחנות וערסלים באופק:
עמדת המשקאות הטבעיים, מים עם פירות וירקות:
תמונות המתחם הפנימי:
זרי פרחים מיוחדים על השולחנות:
סיפורי קיץ מתוקים:
אביזרים לחגיגה:
עמדה לצילומים:
והיתה גם עוגת חתונה, כזו שאי אפשר לשכוח:
על כל היופי הזה, על גיבוש הקונספטים המיוחדים, על העיצובים היפים אחראי
הצוות המוכשר של 'הבאר של סבא', ואני מביאה קישורים לכל אחד בנפרד:
* מינט דיזייןמותג עיצוב אירועים המתמחה באירועי קונספט ואירועים בהם מושם 
דגש  גדול על דיוק ופרטים קטנים. 
מינט דיזיין בפייסבוק
* המיתוגיהמותג עיצוב גרפי המתמחה במיתוג מדויק,
 מקיף ובוטיקי של אירועים מכל הסוגים. 
האתר המקוון של המיתוגיה
* Happy Daysמותג הפקת אירועים המתמחה בשירותי הפקה אישית 
לאירועים פרטיים ועסקיים כאחד. מזהים את הצרכים המדויקים של הלקוח 
החל משלב גיבוש הקונספט ועד הוצאה לפועל בכל אספקט אפשרי. 
דף הפייסבוק של Happy Days
היה ארוע מרהיב, הפקה מוצלחת מאד של כל צוות 'הבאר של סבא'
ויש לי הרגשה שכל מי שנכח שם הרגיש דגדוג קל וגעגוע לחתונה
שלו עצמו, באם הוא כבר נשוי, כמוני למשל.
* קישור לאתר של 'הבאר של סבא'
* דף הפייסבוק של 'הבאר של סבא'
כתובת 'הבאר של סבא':
דרך רבין, פתח תקווה.
* מוזמנים לעקוב אחרי גם באנסטגרם:
My Instagram
* עשיתי לכם חשק להתחתן? אם בכלל או שוב?
אשמח לשמוע!

Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...